(שִׁיר עֲתִידָנִי, שֶׁנִּכְתַּב בִּשְׁנַת 1977 עַד תְּחִלַּת שְׁנתַ אַלְפַּיִם וְעֶשֶׂר)
בָּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן,
יְוֻסְּתוּ הַתְּשׁוּקָה וְהַיֵּצֶר,
גַּם תֻּמְצָא גְּלוּלַת הַזִּכָּרוֹן.
וְעַד אָז יִקָּבַע מֵרֹאשׁ
מִינוֹ שֶׁל הַוָּלָד וְּשׁאָר
פְּרָטִים, כְּמוֹ צֶבַע הַשֵּׂעָר,
אוֹ הֱיוֹתוֹ גָּבֹהַּ אוֹ גּוּץ.
אַחַר בְּרֶחֶם-אֵם הוּא יִשָּׁתֵל
בְּתוךְֹ בֵּיצִית, אֲשֶׁר תֻּפְרֶה בַּחוּץ.
בַחֲרוּתוֹ תִּפְגֹּשׁ אוֹתוֹ בִשְׁנַת אַלְפַּיִם
וּשְׁלֹשִׁים, בָּהּ חֲרֹשֶׁת תִּצֹּר תִּינוֹקוֹת בְּלֹא מַגַּע-יָדַיִם;
וּמַחֲצִית הָאֱנוֹשׁוּת תִּשְׁקַע בְּתַרְדֵּמַת חֹרֶף עֲמֻקָּה
(וּמִמיֵּלָא פָּחוֹת פִּיּוֹת צוֹרְכִים מָזוֹן וּמַיִם),
וּלְמַחֲצִיתָהּ הַשְּׁנִיָּה יְתֻגְבַּר כֹּשֶׁר הַחֲשִׁיבָה
(וּמִמֵילָא פָּחוֹת לְבָבוֹת דּוֹרְשֵׁי הַחְלָטָה).
אַחַר-כָּךְ גַּם יֻגְשַׁם שִׁנּוּי נִכָּר בָּאִישִׁיּוּת
וּתְשֻׁקַּם מִמַּחֲלוֹת הָאֱנוֹשׁוּת וּתְחֻסַּל גַּם בְּעָיַת הַבְּלוּת
וְיָאֳרַךְ אוֹן הַנְּעוּרִים וִיחֻדְּשׁוּ הָאֵיבָרִים,
וְגַם תֻּפְעַל בַּקָרַת הַהִזְדַּקְנוּת וְתֻזְרַק תַּמְצִית הַזִּכָּרוֹן
וְיֻרְחַק גְּבוּל הַמָּוֶת הַסּוֹפִי, הָאַחֲרוֹן.
וְאָז, בִּהְיוֹתוֹ כְּבָר בְּגִיל הָעֲמִידָה -
הוּא יַעֲמֹד וְיִשְׁאַל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמַדַּי :
לְאַן נַגִּיעַ מִכָּאן וּמַה צָּפוּי עוֹד,
וּמָתַי יֵאָמֵר לְכָל זֶה - דַּי?!