הדברים קרו לאט-לאט בשקט
והיו לא-מורגשים-כמעט זמן רב
אז מה הפלא שבדרך התרגלנו
לא לחוש זמן רב מִדי בסכנה –
הדברים קרו בשקט ובסתר
כמו תולעת ריקבון שמתחפרת
בגויאבה או חרוב או תאנה
שמבחוץ נראים ממש בסדר
הדברים קרו בסתר כמו מחתרת
שצברה די חומר-הרס להחריב
עולם-ישן עולם-חדש גם-יחד
ורק חיכתה לרגע המתאים –
הדברים קרו ולא רק במחתרת
כי סימנים גם זעירים וגם כאלה
שניתנים לראייה בעין בלתי-מזוינת
היו והצטברו בלי הרף
הדברים קרו כי לפעמים השקט
מטעה כמו ים חלק כמו ראי
שמפתה שמש קיצית לרדת
לוֹ עד אובדן אוֹרִים –
הדברים קרו ובצורה עִקבית
הפכו אחד-אחד לבלתי-הפיכים
כי ככה זה כשמתרגלים לָרַע
במקום לִמחות אותו בבת-אחת
הדברים קרו ולא כמו שתִכְנַנוּ
אבל עשינו לאפשריים
והקִלקול הונצח כי נהפכנו
לאט-לאט לאדישים.