קול קורא

באחד הלילות בפונדק של סידורי שמעתי רם וברור קול קורא מתוך חשיכה מסנוורת כמו שמש שמביטים בה בלי שום מַסְנֵן: "קח אותי מִיָּם וּמִקָּדִים מִצפון מִנגב ומעל מהאמצע ומתחת וְכוּלֵי קח אותי מיד ללא דיחוי קח כי זה הזמן" והקול הקורא היה כה משכנע שקמתי בלי שום היסוס כדי לצאת לתוך חשיכה מסנוורת כמו שמש עם כול כלֵי זיני לעשות מעשה – "קח אותי מִיָּם וּמִקָּדִים מִצפון מִנגב ומעל מהאמצע ומתחת וְכוּלֵי בלי דיחוי כי זה הזמן" כך הקול טען מלווה בהֵדוֹ של הקול הקורא לי יצאתי לכבוש אותה מִקָּדִים מצפון ומנגב ומהאמצע ומעל ומתחת וכולי בסדר כזה או אחר – "קח אותי אותי אותי אותי אותי אותי אותי" וההד הקורא היה כה משכנע וכך כמובן גם הֵדוֹ של ההד שלא מצאתי שום נימוק נגד וכשזה תוך כדי – מי בכלל מחפש!? כשגמרתי לכבוש ההד השתתק ונותרה רק הדממה שאחרֵי שנמשכת מאז עד היום בלי הפסק או ליתר דיוק: כמעט בלי הפסק כי לפעמים אחרֵי כול השנים אני מתעורר בלילות וחושב שהקול הקורא בפונדק של סִי קרא בכלל לשומע אחר (ואולי אני סתם לא זוכר).