זְמַנִּים שֶׁל גֶּשֶּם

א. זְמַנִּים שֶׁל גֶּשֶּם וּבִשְׂפָתָם מוֹצִיאִים אוֹתִי מִדַּעְתִּי- עָפָה עַל גַּבֵּי הַשֶּׁטֶף, וְהֵם מִצִדָּם אֵינָם אֲמוּרִים לְהִתְמַסֵּד אוֹ לְהַסְבִּיר יוֹתֵר מִדַי כְּדֵי שֶׁמִישֶׁהוּ יוּכַל לְהָבִין; יִצְרֵי הַבַּיִת מִתְכַּרְבְּלִים עַל-יַד הַתָּנוּר מְשִׂימִים עַצְמָם לְחֵרְשִׁים לְעִוְּרִים כְּמִי שֶׁלֹּא מַכִּיר אַף סִימָן לָצֵאת הַחוּצָה לְהַשְׁתִּין. ב. הָרוֹכֶנֶת אֵלַי מֵעַל הַגַּגוֹת מְשׁוּנָה בְּלִי צְלָעוֹת מְזוּהוֹת, אֵינָה נִשְׁקֶפֶת בַּמַּרְאָה; וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה עֶרְגָה נְמֵסָה לִנְטֹף וְלִנְטֹף כְּאִלּוּ הִיא בַּת-קַיְמָא כְּאִלּוּ כְּלָל אֵינָה מַמְתִינָה בְּפִנָה כָּלְשֶׁהִיא בַּעֲלַת הַגְדָרָה מִשֶּׁלָּה לְבַשֵּׂר, בִּדְמָמָה אַחֲרָיו, בְּלִי קוֹלוֹת הַגֶּשֶׁם הַטּוֹב, כְּשֶׁיִּשְׁקֹט.