סלע קיומנו

במקום שאַתְּ נמצאת כַּיּוֹם אני יכול להגיע אלייך רק בדמיון ואני מגיע ואני נוגע ואני מלטף ומחבק ומנשק ומשתוקק עמוק בתוכך כמו היום לפני כָּף-חֵית שנים כשחיוכך הזמין אותי לבוא למקומות הכי סודיים הכי פנימיים שיכול לחלוק גוף ראשון עם גוף שני – אִם אפשר להיות מאושר עד כדי נכונות לָמוּת תוך כדי אַהֲבוּת וכך לְשַׁמֵּר אֶת אותה מציאוּת זה היה מצבנו בזמן ההוא וזהו גם המצב כיום אבל רק בדמיון שהפך מאז לסלע קיומנו כי מסביב הכול כבר איננו מה שהיה – מהמקום שאני נמצא בו כיום אני רואה כמוך את הארץ המובטחת שאליה כנראה כבר לא נבוא אבל אני עדיין לא מַפְנֶה אליה את התחת כדי לחזור לַמִּדְבָּר כי למרות שהחיים הולכים ומצטמצמים בקצב גובר הם עדיין מלאים הפתעות ולא תמיד רעות והַמִּדְבָּר כמו שאת יכולה לראות בעצמך ממילא הולך וגדל ויגיע מעצמו לפה אז מה יש לנו למהר... לפעמים כשאני גומר ולא משנה היכן ואיך (גם אִם זה בחלל ריק) אני ממשיך לדמיין שאני בתוכך וזה עוזר להסתדר עִם דברים רבים.