כמו תמיהה

לדֶ"ר ביל סיגל ז"ל 1 רוכסת כפתורֵי הפחד של חֻלצתי הכֵּהָה עד צואר רוכסת כפתורֵי המלים עד עפר בְּיד קרה התהום נפערה בין האצבעות כמו תמיהה מי אַתְּ? גופי הברה פתוחה גופֵךְ הברה סגורה עִצור וּתנועה בִּכתיב מלא. 2 לנשֹם את ריח העצים את ריח המלים את ריח השֶקט המהְבּיל בין ספל לְקפה שחור ריח העֶצב של הֶעָצָב החי מי אַתְּ? עץ מותי המוּדע והבלתי מוּדע בהיר. 3 אין בפי מלים. לנשֹם אֶת ריח העֶצב של הֶעָצָב החי בְּספל קפה קר. חלב מַהְבִּיל. 4 ברז האף דולף בלי הפסקה בְּספל קפה שחור. 5 ספל הקפה ששתיתי לַאֲרוחת הבֹּקר צובע את השקיעות בַּאֲגם השחור את השתיקות בַּמיםֹ את צֶבע המלים בְּריח של עפר. 7 בין ספל קפה של בֹּקר לְקפה של ערב ששתיתי בְּצָהֳרֵי היום אַתְּ נושמת את ריח העֶצב של הֶעָצָב החי לְתוך ריאותי המַהְבּילים. עיר בלי הפסקה. 8 לקטֹף שושנֵי חֲרָדָה על שפת הנהר בין שפתֵי הרְעָדָה בְּהבל נשימותַיִךְ. שֶקט בַּאֲגם השֶקט. השתיקה יסודה מֵעפר וסופה לֶעפר. 9 צאתֵךְ לְשלום. עֹרבים שחורים תולשים יונים לבנות מֵהֶבֶל פי המהְבּיל בְּספל קפה.