היא פוסעת באומץ אל הלא נודע...
דרך לא דרך פוגש את ליבה.
יש בה אומץ ופחד וזיק של תקווה.
היא יודעת.
המסך הוא גבוה ואיך תעבור?...
הוא יושב מחייך שם
מחכה שתמצא את דרכה אל האור...
הוא יודע.
היא תחצה, יש בה כוח!
היא תתעלה ותשאיר מאחור,
את מי שהייתה, באהבה תזכור...
והוא שם יחכה, ביודעו שתבוא
מלא אהבה, סבלנות ושלווה...
ירפא את פצעי המסע והקור,
ישחרר הכבלים,
ובנשימה ראשונה של חופש
תחוש היא טעם חיים...
ואז...
יעלה ליבה על גדותיו
והתרגשות תאחז בהוויה כולה
עוד מסך נשאר מאחור
והיא, מבטה אל האור!