הפרידה ככניסה למנהרה חשוכה
כואבת ונורא מציקה
לעיתים חייבים לקפוץ מעל המשוכה
ללא שום קשר וזיקה.
הגעגוע הינו מבוי סתום
ולרגשות המצב אטום
ותחושת הכאב אינה מרפה
ואהבתי את השינה מעיניי טרפה.
חושב ולא מרפה
על הזמן שאינו עובר
לבי זקוק למרפא
ואני יושב ונובר.
נותרתי לבד
וליבי אבד לו כבר מזמן
מחשבותיי נמצאות מעבר לים
ואנכי משמש כסמן.
הגעגוע לא פוסח מעלי
הכאב מכה בחלל ליבי
הריקנות מציפה את כולי
וחוסר האונים לעיתים שולי.
מי יאמר לי מדוע זה
והיכן אפשר לרפא כאב כזה
אשר נפלט ממצולות ליבי
ומכה בכל קירות נשמתי.