שוב מנשבות רוחות מלטפות של שלום עם סוריה בעולמנו המעונה. כל-כך נעים לעצום עיניים, לחלום על שלום עם השונאת הגדולה שלנו. לחלום על ניגוב חומוס בדמשק, וקניות מוצרי נחושת ועץ משובץ צדפים שהסורים מיטיבים לרקוע ולייצר. אבל הרוחות האלו מטעות, וחלומות השלום, למרבה הצער, הן כיום חלומות באספמיה.
מדוע? כי אסור לנו לרדת מן הגולן! יש השוכחים כי הסורים ישבו פעם על הגולן. זה לא גרם להם לחפוץ בשלום עם ישראל. הגולן שימש כבסיס להפגזת כל הישובים הנשקפים מן הרמה. אם הגולן יימסר לסורים, הוא ישוב לשמש בסיס לסוללות התותחים והטילים הסוריים.
ישנו איזה שקר מוסכם בפי פוליטיקאים ובעיתונות, לאמור: "הסורים שומרים על גבול שקט ורגוע". האמנם? כבר שכחנו את מלחמת יום הכיפורים, בה הפתיעו אותנו הטנקים הסוריים וכמעט גלשו לכנרת ולטבריה? מזל שהיו לנו ברמה מעט גיבורים שבלמו ממש בגופם את שעטת השריון הסורי.
כל עוד הסורים חלשים - הם נזהרים בִּגְבוּלָם. ברגע שֶׁיִדְמֶה להם שוב שיש הזדמנות - למשל אם אירן תלחם בנו, כמו שהמצרים לחמו בנו ב-1973 - הסורים צפויים שוב להצטרף למלחמה נגדנו.
על איזה שקט שמרו הסורים?
צה"ל יושב בחרמון ובגולן, כך שדמשק כיום היא בטווח תותחינו. בני משפחת אסאד, לדורותיהם, חכמים. למה להם להצית את גבולם איתנו ולהסתכן במכה לכיוון דמשק? הם מציתים את הגבול הלבנוני, הם משסים בנו את חיזבאללה, הם תומכים בחמאס, והם עוזרים לאירנים לפוצץ נקודות כואבות בחו"ל, כמו ההתקפה על המרכז הישראלי בארגנטינה.
סוריה עדיין רואה את ארץ-ישראל כ"סוריה הדרומית"
יש המאמינים בהסכמים. אני מאמין בהם פחות. אחד ההסכמים המפורסמים ביותר היה הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ששמר את רוסיה מחוץ למלחמת הנאצים במערב אירופה. ברגע שהיטלר כבש את צרפת (כן, הוא הותיר נתח לממשלת ווישי), הוא לא טרח לבטל את ההסכם האמור - הוא פשוט הפנה את הלופטוואפה ודיוויזיות הפנצ'רים ושטף בזרם אדיר (בליץ-קריג) לרוסיה ב'מבצע ברברוסה'.
עוד לפני-כן, לצ'כוסלובקיה היה הסכם עם בריטניה וצרפת, אך הן לא קיימו אותו ושילמו על-כך בדם. האם צ'מברלין לא חזר מפגישתו במינכן עם הצורר הנאצי ואמר בגאווה: "השגתי שלום!"? שלום שהסתיים כמעט בכיבושה של בריטניה בידי הנאצים.
אחרי מלחמת ששת הימים כלום לא היו לנו הסכמי הפרדת כוחות עם המצרים והסורים? זה מנע את התקיפה הנבזית ביום הכיפורים, כאשר עם ישראל שהה ברובו בצום בבתי-הכנסת?
על זה נאמר: "טובה ציפור אחת ביד משלוש על העץ". טוב לנו צה"ל על הרמה מ-10 הסכמים על נייר או אפילו על קלף.
אגב - גם למוחמד היו הסכמים עם השבטים היהודיים בסביבות מֶדִינָה. הם היו נוחים לו עד שהתחזק.
האם אסד יוותר על תמיכתו באירן ובחיזבאללה? האם יחדל לאפשר לכל ארגוני הטרור לפעול מדמשק? האם יחדל מלחפש בסתר נשק השמדה המוני, כמו שבשקט בשקט ניסה להקים מתקנים ליצור פצצה אטומית? האם יְיַשֵׁב את "הפליטים" הפלשתינים בסוריה ובלבנון ויוותר על "זכות השיבה"?
אני מקווה מאוד שיושג שלום עם סוריה. אך השלום הזה אינו יכול לבוא בתמורה לפינוי הגולן. אפשר לחפש פתרון, וכאלו הוצעו. ניתן אפילו להחזיר פורמלית את הריבונות הסורית לרוב הגולן, ריבונות שתכלול הנפת הדגל הסורי, ואפילו תשלום דמי-חכירה סבירים לסורים. אפשר להחזיר לידיהם חלק קטן מן הרמה, בעיקר בסביבות קונייטרה, למען הגאווה והסיפוק, אך בשום פנים ואופן לא את הרמה שממערב להרים שבמרכזה, וודאי וודאי לא את הרכסים השולטים על הכנרת והגליל.
התומכים בהסכם מתעלמים מכך שהמשטר במדינות ערב נזיל ביותר. רוב אוכלוסיית ירדן מגדירים עצמם כ"פלשתינים". השלטון במצרים מאויים על-ידי "האחים המוסלמים" וארגונים קיצוניים אחרים. בסוריה יש שלטון מיעוט של העלאווים, שהרוב הסוני מתנגד לו בתוקף. בסעודיה שולטת משפחה מושחתת החרדה מאוד לשלטונה, ומגוננת עליו הן בברית עם ארה"ב, הן בשיטור נוקשה, והן בתשלומי אתנן אדירים לארגונים מוסלמיים שונים, כולל באפגניסטן ובפקיסטן, ויש הטוענים שגם לאל-קאעידה. כל המשטרים הללו מחזיקים במשטרות חשאיות המדכאות בכוח כל ניסיון מרי.
השאלה הגדולה והכואבת היא אם לעולם חוסן
מה ערכו של הסכם עם שליט היושב על כידונים ביום בו הכידונים חודרים לבשרו? אם יורשיו יהיו מוסלמים קיצונים, כחשש הסביר וְהָרוֹוֵחַ, האם שלטון חדש כזה ישמור על הסכמים עם מדינת ישראל? למרבה הצער ישנם מצבים בהם, בדלית ברירה, מצב של אי-שלום עדיף על שלום מדומה, הנסמך על פיסות נייר.