שרה פיילין, מועמדת רפובליקנית למירוץ לנשיאות ארצות הברית ב-2012, הייתה כאן לביקור קצר לפני חודש, ונראה לי שלא עשו לנו היכרות איתה, חוץ מהרושם השלילי הכללי שבכל זאת נקלט. מישהו בעבודה, למשל, אמר לי שהיא טיפשה. למה היא טיפשה? כי כולם יודעים שהיא טיפשה. וחוץ מזה היא בּימבּו.
תיאוריית הטיפשה מסתמכת בעיקר על ציטוט אחד של פיילין, וזה כשהיא אמרה בתשובה לשאלה לגבי ההכשרה שלה בנושאי חוץ, שהיא יכולה לראות את רוסיה מפתח דלתה באלסקה. ב'סאטרדיי נייט לייב', התוכנית הקומית הידועה, עשו מזה תסכית ואחר-כך כולם ידעו. העניין הוא שזה לא מה שהיא אמרה. מה שפיילין אמרה, זה שניתן לראות את רוסיה ממקומות מסוימים באלסקה, וזה מתוך הראייה שלה של עמידה מול רוסיה כגורם מאיים.
התחושה בקרב הרפובליקנים בארצות הברית היא שצריך "להשגיח" על הדוב הרוסי ושרה פיילין מייצגת את הגישה הזו כשהיא אומרת שאלסקה עומדת בפתח. בראיון לברברה וולטרס בנובמבר 2009 היא הציעה לראות את אלסקה בהקשר הזה של 'עמידה בפתח' גם כשבאים לדון בניצול משאבי הנפט של המדינה.
ממשל אובמה אימץ את הגישה ה'ירוקה' האומרת שניצול הנפט באלסקה יגרום להרס הסביבה ושיש לחסום אותו עד כמה שניתן, ואילו שרה פיילין מייצגת את הגישה הרפובליקנית (שגם אם לא מסכימים איתה היא אינה טיפשית), שאומרת כי צריך לחשוב בראש ובראשונה על עצמאות ואי-תלות מבחינת משאבים. עצמאות ואי-תלות מתקשרות גם ליכולת עמידה מול אויבים פוטנציאליים כמו רוסיה.
מרדף אחר האתיקה
עניין הטיפול במשאבים חשוב לפיילין. היא כיהנה במשך שנה, החל בפברואר 2003, כיו"ר ועדת האתיקה של המועצה לשימור נפט וגז של אלסקה. בנובמבר 2003 היא הגישה לתובע הכללי של מדינת אלסקה, גרג רנקס, תלונה נגד אחד רנדי רודריך, חבר מועצה שהדליף מידע מסווג לבעלי עניין בתעשיית הנפט. רודריך אולץ להתפטר מהמועצה ופיילין התפטרה חודשיים אחרי כן, כדי שתוכל להביא את כל העניין לידיעת הציבור (אסור היה לה לעשות כן בזמן שהיא משרתת בוועדה).
מאוחר יותר היא וחבר פרלמנט של מדינת אלסקה בשם אריק קרופט, הגישו קובלנה נגד התובע הכללי גרג רֵנקֵס. הקובלנה הייתה בגין ניגוד אינטרסים, מכיוון שרנקס תיווך בעסקת ייצוא פחם בזמן היותו תובע כללי. רנקס נאלץ להתפטר.
העניין של פיילין באתיקה המשיך גם בתקופת כהונתה כמושלת. היוזמה התחיקתית הראשונה שלה כמושלת אלסקה הייתה חוק חדש בנושא אתיקה ציבורית, שיהיה מקובל על שתי המפלגות. החוק נחתם ב-2007.
בשיא הפופולריות שלה, במאי 2007, תמכו בה 93% מתושבי אלסקה, אך תוך שנתיים התמיכה הזו דעכה מאוד וזאת דווקא בהקשר האתי. שרה פיילין 'הסתבכה' ומעשה שהיה כך היה: אחותה של פיילין הייתה נשואה לאחד מָייק ווּטֵן, שוטר במקצועו. הם התגרשו והתחילו להתווכח על אחזקת ילדיהם המשותפים. הוויכוח נעשה לא נחמד, השוטר איים להרוג את אביה של פיילין. שרה ובעלה טוד שכרו בלש פרטי כדי לאסוף מידע שיוכל להביא בסופו של דבר לסילוקו של מייק ווטן מהמשטרה.
לא הצלחתי להבין מן המקורות השונים אם לווטן היה רישיון להחזיק נשק. בשום שלב לא נאמר שנשלל ממנו הרישיון, כך שיש להניח שהסיבה לכך שמשפחת פיילין רצתה לסלק אותו מתפקידו הייתה כדי להרחיק אותו מהנשק שלו. גם אם זה כבר נעשה, וְווּטן היה שוטר שאינו נושא נשק, עדיין נדמה שהוא לא היה ראוי לתפקידו. בנוסף לאיום במוות הוא גם הודה שגרם לבנו החורג להתחשמלות קלה 'כדי ללמד אותו לקח', והיו עניינים נוספים, שחלקם הובילו להשעיות קצרות שלו מתפקידו.
לשיא ההסתבכות הגיעה פיילין לאחר פיטוריו של האחראי על ביטחון הציבור באלסקה, וולט מוֹנִיגֵן. שיתוף הפעולה של וולט מוניגן עם המושלת לא היה פורה. במיוחד היא לא אהבה כשהוא נסע לוושינגטון על דעת עצמו לבקש מימון של מיליוני דולרים עבור יוזמה חדשה בנושא אכיפה שהיא לא אישרה עדיין.
ירידה של 37% בתמיכה במושלת
ממשל פיילין שם כאמור דגש רב על השאיפה לעצמאות כלכלית. פיילין עבדה במקביל על הגדלת הכנסות המדינה - מדינת אלסקה אינה גובה מס הכנסה או מס רכוש ובכל זאת ההכנסות לשנת 2008 הוכפלו והגיעו לעשרה מיליארד דולר - מול קיצוץ במימון הפדרלי.
אחרי שהוא פוטר, ביולי 2008, שאלו את מוניגן אם פיילין לחצה עליו לפטר את הגיס שלה מעבודתו כשוטר והוא נזכר שכן, שהיה דבר כזה. פעם אחת הם נפגשו, פיילין החלה לדבר על הגיס השוטר והוא, מוניגן, אמר שעדיף שהנושא לא יעלה ביניהם. פיילין הסכימה מיד. אבל הסיפור לא הסתיים ואנשים ממשרדה של פיילין, כולל בעלה טוד, המשיכו להתקשר לעובדים בדרגים שונים כדי ללחוץ לפטר את הגיס.
בעיני תושבי אלסקה פיילין נתפשה כמי שלא מבינה את הרגישויות סביב שימוש או אפילו חשד לשימוש לא נכון בכוח, ואחוזי התמיכה במושלת ירדו ביוני 2009 ל-56%. אחרי שנתיים כמושלת העבירה פיילין את השלטון לידי אדם אחר. היא טענה שהיא מבלה את זמנה בהתגוננות מול תביעות משפטיות סביב עניין הניסיון שלה לגרום לפיטוריו של הגיס, ושההתעסקות המשפטית לא מותירה לה זמן להתנהל כמושלת.
רגשנות יתר של אימא דובה
אז אנחנו יודעים ששרה פיילין, כשהיא באה להגן על קרובי משפחה, מסוגלת להתנהג בצורה שגובלת בשימוש לא נכון של הכוח המופקד בידה. אם נשווה את סיפור ההסתבכות הזו של פיילין לסיפור התנהלותו של אובמה מול קרובת משפחתו זייטוני אוניאנגו, נבחין מיד בהבדלים. זייטוני אוניאנגו היא הדודה שאליה מתייחס אובמה בספרו 'חלומות מאבי' כאל דודה זייטוני. לא, לא, אני חייבת לדייק. לא דודה אלא דוֹדָה'לֶה (aunti במקור). כלומר אפשר לחוש מן הכתוב שמדובר בקשר רגשי.
כמה ימים לפני הבחירות של 2008 התברר שהדודה זייטוני שוהה בבוסטון בצורה לא חוקית, ושהיא הייתה אמורה לחזור לקניה מכורתה כבר מזמן. בתגובה אמר דוברו של אובמה ש"הסנאטור לא ידע על הסטטוס שלה כשוהה בלתי חוקית, ומאמין כמובן שיש להחיל על המקרה הזה את כל החוקים הרלוונטיים". קמפיין הבחירות של אובמה גם הקפיד להחזיר לקרובת המשפחה את תרומתה למסע הבחירות בסך 260 דולר, תרומה שהיא שילמה טיפין-טיפין במשך זמן רב.
אובמה יודע לשמור על דימוי נקי מכל רבב. אצל פיילין, לעומת זאת, כשזה מגיע לקרובי משפחה היא נעשית רגשנית. מספיק אם נעיף מבט במערכת היחסים שלה עם בריסטול פיילין, בת ה-21. כל פוליטיקאי אחר כבר היה, אני מניחה, מרסן ילדה שובבה שכזו, שכן בריסטול כבר הספיקה בחייה הקצרים להיכנס להריון מחוץ לנישואין ולהופיע בתוכנית טלוויזיה רבת תפוצה בשם 'לרקוד עם כוכבים', וזה כשהקהל של אימא שלה הוא רפובליקני-שמרני ואפילו דתי.
העיתונות חגגה ולעגה. חמוקיה של בריסטול צולמו מכל זווית אפשרית, ותמונות שלה כשהיא אוכלת ערימת צ'יפס הופצו ברבים. פיילין, מצידה, עשתה כל שביכולתה כדי להחזיר את אבי הנכד שלה אל חיק המשפחה (והוא חזר!) והלכה להריע לבת שלה מהיציע בזמן צילום תוכנית הטלוויזיה. אולי זה מה שהיא מתכוונת כשהיא מכנה את עצמה 'מָאמָא גריזלי', אימא דובָּה שמגינה על גוריה.
במאמר מוסגר הייתי רוצה להוסיף שהדודה הזקנה של אובמה לא גורשה בסוף מארצות הברית, ואפילו לא סולקה מהדיור הציבורי (הממומן ברמה כלשהי על-ידי המדינה) שם היא חיה. הייתי שמחה מאוד אם הייתי חושבת שזה בזכות פעילות כלשהי של הנשיא, שהוא משך בשבילה כמה חוטים, אבל אני לא מאמינה. בעיית השוהים הבלתי חוקיים בארצות הברית פשוט לא מטופלת כמעט בכלל. מישהו היה צריך להתאמץ במיוחד כדי לסלק דווקא אותה.