דברים ליום השואה

הרקע לשואה

הרקע לשנאת היהודים עתיק ומוטבע עמוק בדת הנוצרית, רק באמצע המאה ה-20 החלו אפיפיורים לְקָרֵב את הכנסיה ליהודים ולנסות להפיג את השנאה כלפיהם. נוכל להצביע על מספר רקעים לשנאה זו, שגם שמשו במקביל ובמצטבר: א. היהודים היו בני דת אחרת. הדת הייתה אז מרכז החיים, כפי שזה כיום במידה רבה באיסלאם. רוב הציבור היה המוני איכרים, חלקם צמיתים, שהיו בורים ואַנָּאַלְּפָאבֵּיתִּים, חסרי השכלה. חיי התרבות היחידים שלהם התרכזו בכנסיה. שָׁם הכמרים הטיפו לשנאת היהודים ושם ראו האיכרים הבורים את דמות ישו, בן האלוהים, על הצלב וברציחתו הואשמו היהודים. ב. מעבר לכך היהודים היו יחסית משכילים, יודעי קרוא וכתוב, דוברים שפות זרות בשל פיזורם המשפחתי בארצות שונות ועיסוקם במסחר. ג. היהודים שמרו על הניקיון, בעיקר במערב אירופה, החל במצוות "נטילת ידיים" ועד הטבילה השבועית בַ"מִּקְוֶוה" השבועי: בעוד שאיכר צרפתי התרחץ פעמיים בשנה והרוסי - פעם. בשל כך היהודים גם נפגעו פחות במחלות ובמגיפות שפקדו את אירופה, ובשל כך, בין היתר, גם הואשמו בהפצתן. ד. היהודים, שנאסרו עליהם עיסוקים שונים לפרנסתם, עסקו במסחר, התעשרו יחסית לאיכרים, ועוררו קנאה ורצון לשדוד אותם. ה. היהודים היו חסרי-הגנה. רובם ככולם לא שירתו בצבא ולא מילאו תפקידים במערכות השלטון וחיו בזכות ההגנה שקיבלו מהאציל או מהכומר המקומי. כשזה כעס עליהם, או לא יָכַל מסיבה אחרת להגן עליהם, היה קל להפקירם לשוד ולמשיסה. בכל מלחמה מקומית בין האצילים המקומיים, והיו רבות כאלה, ובכל מרד מקומי של איכרים או חיילים, היהודים היו הקורבן הראשון. אולם הפרעות היו בדרך כלל מקומיות. השלטון המרכזי בד"כ ראה ביהודים את רכושו, גבה מהם מסים גבוהים ונעזר בהם כאשר נזקק לכוח אדם משכיל ונאמן לו. לכן גם העניק להם הגנה יחסית. אלא שבכל מקרה שהשלטון המרכזי נחלש, כמו כשכל אירופה יצאה למסעי הצלב, או במלחמות הפנימיות בין האצילים לבין עצמם או מול הכנסיה, נמנעה מהיהודים ההגנה והם היו למשיסה לפורעים מקומיים. אכן היו גם מקרים נדירים יותר שבהם השלטון עצמו התנכל ליהודים, כמו בגירוש ספרד ובימי האינקויזיציה, או המרת הדת בפורטוגל, ואז הותר לכנסיה להתעלל ביהודים ובאנוסים. המצב היה שונה בהרבה בשואה בגרמניה.

הַשּׁוֹאָה

נכון יהא לומר כי לשואה היו מספר רקעים, או סוגי קרקע שעליה צמחה: 1. עם תחילת הקולוניאליזם האירופי באפריקה גרמניה חשה שקופחה; היא לא הייתה אז מעצמה ימית והתפשטותה נבלמה יחסית על-ידי הצי הבריטי ששלט בימים; 2. במלחה"ע ה-1 גרמניה לחמה בצד המפסיד, טורקיה, ולאחריה חויבה לשלם פיצויים אדירים, בעיקר בשל דרישת קלימנסו הצרפתי, חבל הָרוּר - מרכז מכרות הברזל והפחם, נלקח ממנה כפיצוי לצרפת, וגרמניה סבלה מקשיים כלכליים קשים, מהעדר אמצעי יצור והתקשתה להתאושש; הייתה אבטלה אדירה ואינפלציה קשה; 3. הוקמה ממשלה חלשה ומפולגת מאוד ששלטה בדמוקרטית וַיְמָאר, ופעלה תחת איום תמידי למהפכה ולחשש מהתערבות הצבא או מהשתלטות קומוניסטית; העם הגרמני, הממושמע כתמיד, חיפש הנהגה חזקה או מנהיג חזק. 4. היחס לחיי אדם בגרמניה היה רצחני, שם קבלו בקלות יחסית. בעיקר בחוגי הרפואה והפוליטיקה, רצח של חפים מפשע - כמו נכים, חולים, משוגעים, הומוסקסואלים; לצורך זה הוקם מחנה המוות בדכאו, שמאוחר יותר הורחב. רציחתם בחשאי של אלה, לטובת "תפארת" גרמניה, קדמה לרצח היהודים והצוענים; 5. ליכוד של עם והרמת המוראל הלאומי נעשים בשנאה או באהבה. אלו אכן תמיד שני צִדֵּי המטבע. מעטים המקרים שהאהבה ליכדה, למעט אולי "אהבת-אל", שהניעה לכאורה את התפשטות הַוָּאהֶבִּים נושאי דגל האיסלאם, את מסעי-הצלב, ומלחמות-דת אחרות, אך גם שם השנאה לכופרים הייתה עיקר הדבק המלכד. היו חריגים מעטים שליכדו המונים באהבה אליהם, כמו גאנדי ההודי או נלסון מנדלה הדרום אפריקני. אולם בגרמניה עלתה מפלגה שהניפה את דגלי השנאה. מצד אחד הופצו תיאוריות הגזע - הגרמנים הם הגזע העליון ש"מגיע לו" לשלוט בגזעים הנחותים, כמו הסלאבי, הַשֵּׁמִיִּם והשחורים. אלו - תפקידם לשרת את הגזע העליון או לְהִשָׁמֵד, וישנם הגזעים הנחותים ביותר שאינם אפילו בגדר אדם - היהודים, שמקושרים ביניהם ושולטים בעולם והצוענים - עמים שאותם יש להשמיד. מצד אחד תורת הגזע החניפה לבן הגזע העליון, הקנתה לגרמני, זכויות בלעדיות, תוך עידוד יֵצֶר הָעֵדֶר לוויתור על מחשבה עצמית וּנְהִיָה אחרי המנהיג, הפיהרר, בהפגנות ענק, כנסים מפוארים, מצעדים, מדים, דגלים ולפידים. מצג זה משך מאוד את דלת העם, חסרי המקצוע והפרנסה. מצד שני הפיכת הנרדפים לתת-אדם, שלילת זכויותיהם, סימונם בטלאי, ביזוים בפומבי, פרעות, כמו "ליל הבדולח", החרמת רכושם, ריכוזם בגיטאות, האשמתם בְּחִרְחוּר המלחמות ושאיבת העושר העולמי. בעיתונות, כמו ב"שטירמר", הושוו מדי יום לעכברושים. שאותם חובה להשמיד. 6. הרקע הנוצרי קתולי - בְּמֶשֶׁךְ דורות לימדו הכמרים לשנוא את העם שהביא לצליבתו של ישו. גם מרתין לותר [1483-1546] שהביא את הפרוטסטנטיות שנא את היהודים וקרא לשרוף את התלמוד, את בתי-הכנסת ולאסור לימודי הדת. ידו רב לו בהפצת האנטישמיות, וברציחתם בשואה כעבור 400 שנה. וזאת למרות שהנאצים פנו גם נגד הכנסיה, בה ראו מתחרה למפלגתם. 7.היטלר פנה תחילה אל האספסוף, הס.א. גויס מהמובטלים וחסרי ההשכלה ואפילו מפושעים. מאוחר יותר, לאחר שהתבסס, כשראה בְּרֶהְם, מפקד הס.א. מתחרה, וכאשר רצה לכפוף לעצמו את הצבא, אשר נטה לשמרנים ושהתנגד לס.א. שהיה מורכב מפועלים, מבריונים ומעבריינים, נטה שמאלה, וצבר עוצמה מול הצבא. היטלר לא היסס להשמיד כל מי שעמד בדרכו, גם אם סייע לו בעבר. כמו הס.א. ומפקדו. הרצח בוצע על-ידי האס.אס., יחידת המשמר שלו, בפיקודו של היינריך הימלר ועל-ידי הגסטאפו, המשטרה הפוליטית שהקים גרינג, ב"ליל הסכינים הארוכות". 30.6.1934. אחרי סדרת מהלכים בה מונה לקנצלר, בעל סמכויות נרחבות ביותר, חיסל תחילה את המפלגה הקומוניסטית, את ראשי המפלגות הנותרות, השתלט על הצבא שחייליו חויבו להשבע לא אישית אמונים, הפך לדיקטטור הכל יכול בגרמניה. הנאציזם דרבן את הָעֶדְרִיּוּת, העדר ההולך בעינים עוורות אחרי הרועה, והמשכוכית שהציב. בלי חשיבה עצמית, בלי ערעור ובלי הרהור. אַיְין פיהרר. היטלר יצר תעסוקה המונית בשיקום מערכות הכבישים והרכבות, שכה יהיו חיוניים למלחמה הבאה להעברת צבא ולאספקה לשתי החזיתות. יצא חוצץ נגד הפיצויים והצרפתים, הפיח בעלובי המעמדות הנמוכים ובקרב החיילים המשוחררים חסרי המעש והממורמרים רוח חדשה. נתן טעם לחייהם. והציב להם מנהיגות. הם "מצאו" שוב את עצמם. הצורר מצא דרך לכרות ברית עם גדול אויביו - הסובייטים. סטאלין סיפק לגרמניה תוצרת חקלאית, אמצעים שונים ואף סייע בידו להקים צבא, בעיקר חיל-אוויר וצוללות, ולאמן אותם על אדמה סובייטית ובים השחור בניגוד לתנאי הכניעה. בשלב מסוים הגיעו להסכם ריבנטרופ-מולוטוב על חלוקת פולין. גרמניה תמיד לחמה בשתי חזיתות. הברית עם סטאלין איפשרה לצורר להקים בחשאי צבא, ובעיקר חיל אוויר, ולספק מזון לגרמניה החרבה. ובמלחמה, לפני "מבצע ברברוסה" [הפלישה לבריה"מ] - לשחרר צבא רב בצפון, ללא חשש מתקיפה סובייטית.

היהודים שימשו לצורר מוקד לשנאה והוא ריכז את עַמּוֹ סביב שנאה זו

היהודים היו טרף קל. למרות שרוב יהודי גרמניה רכשו השכלה והשתלבו בחברה ובחיי המסחר והתרבות, התחתנו עם גרמנים ולחמו במלחה"ע ה-1, הם היו מובדלים בעיני רבים שקינאו בהצלחתם ושנאו אותם כמיטב המסורת הלותרנית. היטלר רצה להיפטר מהיהודים באירופה, ולשם כך החל ברדיפתם. חוקקו חוקי הגזע בנירנברג, היו הפגנות להחרמת הסחר עם יהודים, כמו "ליל הבדולח"; הם אולצו לשאת טלאי צהוב, להתבזות בניקוי רחובות ובחיתוך זקן ופיאות, כל עובדי המדינה לרבות במערכות המשפט פוטרו. חנויותיהם סומנו, נהרסו ונשרפו. נאסר עליהם להתחתן עם גרמנים, הנשים הגרמניות שודלו להתגרש מבעליהן היהודים. תחילה הייתה תוכנית להגלותם לפלשתינה, אייכמן אף ביקר בא"י במסגרת בדיקתו של פתרון זה. הוא קיים פגישות עם מנהיגי הערבים, כולל המופתי חג' אמין אל-חוסייני אלא שזה העלה טיעון כי העברת היהודים לא"י תפגע בעם הערבי. שכבר גילה אהדתו לנאצים, לבות במרד עלי אל כילאני בעירק. חוסייני אף טס לגרמניה ונפגש ב-1941 עם היטלר והציע לו להמשיך בהשמדת היהודים במקום להעבירם לא"י, דבר שיפגע ביחסים עם הערבים. חוסייני אף הקים דיביזיה מוסלמית בואפן-אס.אס. רעיון "הפתרון הסופי", שכבר חשבו עליו גם קודם, קיבל שינוי כוון והתמיכה הערבית תרמה לו. לצבא הגרמני שפלש לפולין ב-1939 ניתנה הוראה לחסל יהודים שנפלו לידו וחוליות מיוחדות, "אייזנצגרופן" בכל חטיבה עסקו ברצח, עוד לפני ההחלטה הרשמית. בוועידת ואנזה ב-1942 הוחלט באופן רשמי ומסודר על "הפתרון הסופי" כמדיניות רשמית של המדינה. הוקמה מפקדה מיוחדת ורבת סמכויות ניתנו הוראות חד-משמעיות לצבא. המפקדה הזו תיאמה את פעולות כל זרועות השלטון, הוקצו לה כוח אדם, משאבים ותקציבים לבניית מחנות השמדה, לרבות שליטה חשובה על רשת הרכבות החיונית. תחילה היו ההוצאות להורג בבתי קברות המוניים: נחפרו תעלות עמוקות, היהודים הובלו והוצבו עירומים על שפת הבור ונרצחו במקלעים וברובים. נפלו לבור, כוסו במעטה אדמה דק ולעתים בסיד, וקבוצה נוספת הובאה לגיא ההריגה. לחלק מהחיילים נגרמו סיוטים וקצב הרציחות נראה למפקדיהם איטי מדי. השלב הבא היה רצח במשאיות גז. המפלט ["אגזוז"] חובר למשאית האטומה והגז מהמנוע הרג את האומללים שנכלאו בה. לאחר מכן הוקמו מחנות המוות. שם נבנו אולמות שהכילו עד כ-400 איש. היו בהם מקלחות פיקטיביות. הנרצחים נדרשו להתפשט ולהכנס לאולמות שנאטמו ואז הושלכו מלמעלה מיכלי גז ציאניד, שנקראו "ציקלון B" ותוך סבל נורא נרצחו כולם. הגופות פונו למשרפות [קרימטוריום] והועלו באש. ההבדל בין פוגרומים ורציחות המוניות קודמות לבין השואה הוא שכאן מדינה שלמה, מודרנית, לכאורה תרבותית, על כל זרועותיה ומשאביה גויסה לרצח ההמוני, בלי להתחשב בגיל, בהשכלה, בעבר אזרחי או אפילו צבאי למען גרמניה. הון תועפות הוקצב לבניית מחנות ההשמדה, להפעלת המשטרות הן בגרמניה והן בארצות הכבושות, כולל צרפת של וישי, בלגיה והולנד. היהודים קובצו מכל ארצות פזוריהם, ונשלחו אפילו ממדינות באפריקה כמו טוניסיה ומרוקו. באמצע המלחמה, כאשר התנועה יקרה וחיונית מאוד לצבא, הועברו יהודים מטוניסיה למשל למחנות ההשמדה באירופה, בעוד הצבא הגרמני נלחם בשתי חזיתות, גווע מקור ומרעב בשל חוסר באספקה ברוסיה הקפואה, וסובל מחסור ברכבות לפינוי חיילים פצועים לעורף, הוקצו המוני רכבות להובלת יהודים למחנות המוות, במקום לשרת את הצבא. הגרמנים דרשו מכל בעלות בריתם, וממנהיגי המדינות שנכבשו, להעביר את יהודי ארצותיהם להשמדה. רוב המנהיגים הללו נענו לדרישה. השנאה שהטיפו לה מאז ומקדם, ובעיקר בשבע השנים האחרונות חִלְחֲלָה להיטלר-יוּגֶנְד וְלֶאֱס.אֶס. כך שאפילו ב-1945, כְּשֶׁהַמַּפָּלָה כבר נראתה בשער ומפקדי הגסטאפו הורו להפסיק את הרציחות של היהודים בגטאות ולהתרכז בטשטוש הראיות לרצח, היו מפקדי מחנות ריכוז שלא עצרו את ההשמדה ואף הוציאו את האסירים לצעדות המוות לכוון גרמניה. הגרמנים הפעילו, מעבר למשטרות, גם את האספסוף המקומי לבצע פרעות ביהודים, שיטה שנהגו בה בטורקיה והמופעלת כיום באירן ובסוריה. היו ערים וכפרים בליטא בהן נרצחו היהודים עוד לפני שהגרמנים נתנו את הפקודות לרצח. ה"ג'נוסייד", רצח עם, היה קיים, למרבה הזוועה, גם לפני השואה ואף נמשך בימינו אלו, די להזכיר את השמדת האינדיאנים הן על-ידי הכובשים הספרדים בדרום ובמרכז אמריקה והן האנגלים והאמריקנים בצפונה. כך גם חיסול האבורג'ינים באוסטרליה או הילידים בקונגו הבלגית ובקולוניות הגרמניות. אולם אין השוואה להיקף הרצח בשואה ולהתגייסות כמדיניות מוצהרת וטוטאלית של אומה מודרנית, על כל משאביה, צבאה ונשקה למטרה זו. עד להעדפת ביצוע הרצח על הצלת חיילים בחזית או פינוי לוחמים פצועים לעורף. רצח אינו הומאני אך האכזריות הנאצית הייתה קיצונית לא רק כלפי יהודים אך במיוחד כלפיהם - הרעבה המונית של אוכלוסיות שלמות עד מוות, רצח כעונש על כל שטות, ירי ביהודים כתחביב, ניסויים רפואיים ללא הרדמה, רצח תינוקות לעיני אימותיהם. שוד רכושם, עד להסרת שיער הנשים לתעשיה, טבעות נישואין, עקירת שיני זהב מהגופות, ושימוש בשומן אדם לסבון ועוד ועוד. יהודים נרצחו בפרעות, כמו בקישינב, נשרפו למוות כמו ביורק שבאנגליה. הוכרחו להמיר דתם או לִגְלוֹת כמו בספרד, להמיר דתם או לָמוּת בפורטוגל. הטורקים רצחו לפני מלחמת העולם הראשונה, במהלכה ואפילו לאחריה את העם הארמני. כמיליון ומחצית המיליון גברים, נשים וטף, במסגרת רצונם ל"נקות" את טורקיה מנוצרים. נרצחו גם מאות אלפי אשורים ויוונים. גם כיום ארדואן משמיד כורדים כמידת יכולתו, ממש כרגע טובחים חייליו בסוריה בכורדים. בקולוניאליזם הושמדו באפריקה אוכלוסיות שלמות אחרי שקודם ניצודו אנשיהן ונמכרו לעבדות מעבר לאוקיינוס. אפילו בימינו היו רציחות עם בביאפריה [שניסתה לפרוש מניגריה - כמיליון קורבנות], טבח ההוטו והטוטסי ברואנדה ב-2012, שם נהרגו כ-600,000 איש משני הצדדים; היו רציחות רבות בעת הפרדת המוסלמים מההינדים בהודו ופקיסטן, או אפילו בהפרדת הטורקים והיוונים. בימינו היו מקרים כמו רצח המוסלמים באלבניה וביוגוסלביה לשעבר. שליטים רצחו את בני עמם כמו הָ"חְמֶר רוּז' "בקמבודיה שרצחו מיליון מבני-עמם, או בשאר אסד שרצח עד כה מעל לחצי מיליון בסוריה, שלא לדבר על סטאלין שחיסל כמעט את העמים הטטרים והצ'צ'נים, ועוד מיליוני רוסים ואוקראינים, או מאו טסה טונג שרצח מיליוני סינים ב"מהפכת התרבות". כיום נרצחים מוסלמים בבורמה ובמידה רבה גם בסין. אך לא הייתה זו מדיניות מוצהרת, הכנת אמצעים מראש לרצח המוני ומתוכנן, כולל אפילו רישום הקורבנות, ולא עת כל המשאבים מופנים למטרה זו. בארץ בה נולדתי, ליטא הארורה, היו כ-250,000 יהודים, והוו כ-7.5% מהאוכלוסייה. הליטאים שנאו את היהודים בכלל, גם בשל ההסתה בכנסיות, וגם כי סבלו בכיבוש הרוסי, וקידמו בצהלה את הגרמנים. הליטאים החלו מיד בפרעות ביהודים וכ-96% מהם נרצחו כמעט ללא התערבות גרמנית. ילדים בני גילי שניצלו אפשר היה לספור על אצבעות יד אחת ולמרבה שתיים. 96 ליטאים הוכרו כחסידי אומות העולם. אני ניצלתי בכך שאמי שמה אותי בידי גויים, כמו הכומר טשקונאס, שגם שילם אח"כ בחייו, ושתי נזירות כפריות, "דווטקות" ובאופן דומה ניצלו עוד מספר קטן של ילדים. דומה כי כך היה המצב גם בפולין.