מכל החוכמות שאהב שלמה,
החכם באדם, כך אומרים,
אני אוהב את חוכמת שיחו
של האיש עם הציפורים.
הוא ידע לדבר עם הנשרים בסעיפי הצוקים בהרים,
ועם השחפים הצורחים כשפים, ועם אנפות ועם עגורים,
ועם קנריות מזמרות ודרורים, ועם התורים ועם זרזירים,
ועם העורבים, גם האפורים, וגם העורבים השחורים,
ועם האוחים בלילות.
הוא דיבר בשדות, בכפרים, בערים,
בכיכר הריקה, בסמטת מסתרים,
במדבר, בלב ים, על חומות, מבצרים,
בעיי הריסות מקדשים מופקרים,
בשוך הסופות בין עצים עקורים,
בחמה שקפאה בשלגים צחורים
על גוויית אלבטרוס פשוט אברים
ובחלומות בלילות.
הוא אמר להם דברים אחרים,
ושמע מפיהם סיפורים מוזרים,
על שמים שאין בהם ייסורים,
על חידות שלא צריכות לפותרים,
על מעמקים בגבהים אדירים
הכרויים במרומים, ועל השברים
שהרעם והברק מותירים
למעלה ברדתם להחרים
את שנת הישנים שנת ישרים
בלילות.
