ראשית לכל יש לברך את מדינת ישראל, את הנשיא
דונלד טראמפ, ואישית את מר
בנימין נתניהו על ההישג המדיני הגדול בהכרזת נשיא ארה"ב על הכרת ארה"ב בסיפוח הגולן.
אמנם לארה"ב וְלִטְרַאמְפּ שיקולים משלהם בהכרה זו, אך אין ספק שלנתניהו חלק גדול וחשוב בהכרזה זו בכלל, ובמועד זה בפרט, הגם שעיתוי ההכרזה כוון ללא ספק לערב בחירות וברמז ברור במי טראמפ בוחר ומסייע לו בדרכו לראשות ה
ממשלה בישראל. נקווה שהכרזה זו לא תהווה תשלום מראש לְשֵׁם הסכמת ישראל לאימוץ מלא של תוכנית השלום שֶׁטְּרַאמְפּ עומד להציע לישראל ושכנותיה, וגם לא תהווה אבן-נֶגֶּף בהשבת יחסינו לְטוּבָם עם המפלגה הדמוקרטית שתחזור כצפוי אי-פעם לשלטון ולבית הלבן בארה"ב.
בנאומו של נתניהו בטקס חסרו מספר אלמנטים מרכזיים, לא הודגשו די שליטתו של הגולן על הכנרת ועל מרחבי ישראל הפרושים למרגלותיו ולא הודגש די השימוש הרצחני לרעה שעשו הסורים בשליטה זו. גם לא הוזכר האלמנט החשוב שהגולן שימש לתקיפת ישראל במלחמת ששת הימים ונכבש, או שוחרר, במלחמה רבתי בה פתחו הסורים והמצרים ובני בריתם ולא במלחמת כיבוש ביוזמת ישראל. הייתי מציע להדגיש מעט יותר את העובדה שהיו בגולן ישובים יהודים רבים בטרם הכיבוש הרומי ואף תחת שלטונה של רומא.
אחרי הישג מפואר כזה, ובהתחשב במצבו של נתניהו במישורים השלטוני, המשפטי, המוסרי והציבורי דומני שיהא זה מכובד מצדו לפרוש בשיא הישגיו מראשות הממשלה, או להצהיר על נִבְצָרוּתּוֹ הזמנית מלכהן עד שיסיים את ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים נגדו. פרישה כזו, סופית או חלקית, ראוי שתהא רבת משקל בכל הליך בעתיד, לרבות בעסקת טיעון אפשרית בפלילים כנהוג במקומותינו בשנים האחרונות.
פרישה כזו, אפילו זמנית, תיתן לבא בנעליו לנסות ולתקן את שהשחית ביבי - את השיסוי והפירוד בין חלקי העם, את הרחקת הקהילות היהודיות בארה"ב, ובעיקר הקהילות הרפורמיות מישראל, את הכניעה למפלגות הדתיות וקנייתן בשפעת כספי ציבור, את השבת היחסים עם הדמוקרטים בארה"ב לקדמותם, את תיקון מצב הביטחון, את אבדן ההרתעה מול אויבינו בכלל ומול החיזבאללה והחמאס בפרט, את בזבוז נכסי המדינה בכניעה לטייקונים השונים, את הורדת יוקר המחיה, את קלקולי התחבורה הציבורית בכלל וְהָרַכֶּבֶת בפרט, את הורדת יוקר המחיה, את הצלת מערכת הבריאות שהיא על סף קריסה וכל יתר התחומים שביבי הזניח בתקופת כהונתו כ"שר חמשת המשרדים".
ממדינה דמוקרטית למונרכיה
בעניין נסיעתו של ביבי לארה"ב בעת שהמדינה במצב של ערב מלחמה ברצועת עזה, לטובת סיכוייו בבחירות ובעיקר הסיכוי לקבל דווקא עתה הכרזה על ההכרה בסיפוח הגולן, עוד ראוי להעיר כי כדרכו של ביבי אין הוא יכול לעשות מעשה בלי איזו פירכא, תקלה, פגיעה או נזק ישיר או עקיף.
מאז פרשת "הקלטת הלוהטת" הורגלנו כבר כי הגב'
שרה נתניהו, "האישה הראשונה" כהגדרתה, מתלווה לביבי בכל מסעותיו ואף נוטלת חלק בפגישות ודומני שגם הרצתה באלו פורומים. במידה זו או אחרת לצד בעלה היא לְהַוָותֵּנוּ "פְּנֵי-האומה", אולם הפעם, כפי שפורסם, התלווה לזוג המלכותי גם בנם הנסיך, או יורש העצר יאיר, שגם אמור היה להרצות בפני צעירי אֵייפָאק (!). זהו צעד נוסף בניסיונו של ביבי להפוך את ישראל ממדינה דמוקרטית למונרכיה, בצעדים המזכירים יותר מדי את דרך שלטונו של
ארדואן בטורקיה.
כבר ראינו ניסיונות כאלו להעביר את השלטון ל"בן ממשיך" הן אצל
סדאם חוסיין בעירק, הן אצל
חוסני מובארק במצרים [ויש הטוענים שניסיון זה היה בעוכרי השליט המצרי בפרוץ "האביב הערבי"] והן אצל אסד, שבכורו המיועד מת והוא הצליח בדוחק להעביר את השלטון לבנו בשאר.
יאיר נתניהו, בלשון המעטה, אינו מקובל על חלק ניכר מהציבור בישראל, מעמדו הציבורי והמוסרי מפוקפק מאוד מחוץ לתחום מצביעי הליכוד, אולם ברור שאינו מייצג את צעירי ישראל, מעולם לא נבחר לתפקיד כלשהו ככל הידוע לי, לא למנהיג סטודנטים, לא כחייל מצטיין, לא בשירות קרבי ולא במישור אחר. כלום חסרים צעירים מצטיינים בישראל בתחומים רבים ושונים, שראוי וטוב היה להציגם בפני צעירי יהדות ארה"ב?! האם עצם קרבתו להוריו מצדיקה תפקיד ייצוגי והסברתי כזה?
אני שב ומציע למר נתניהו, בכל הכבוד הראוי לו ולהישגיו, ויש כאלו, להתפטר או לצאת לנבצרות זמנית בין לפני הבחירות ובין מיד לאחריהן, וזאת אפילו אם יצליח להרכיב ממשלה, וליטול עמו את כל מלחכי הפינכה שסביבו אשר גורמים לביזוי מעמדן של הממשלה והכנסת ולעתים, כמו לגבי הרעשנית שבחבורה, גם לתחושת קבס. אם יחזור לשלטון אחרי הנבצרות ראוי שיקדם אנשים ראויים לכנסת ולממשלה. עם ישראל ראוי למנהיגות אחרת.
מספר מילים לפסיקותיו האחרונות של בית המשפט העליון
כאזרחים, ובוודאי כסטודנטים למשפטים או כמשפטנים, הסתכלנו בהערצה על בית המשפט העליון ושופטיו, גם אם מי מאתנו חש שלא בנוח עם אלו מהמינויים, עם עמדות שנראו מעט חד-צדדיות, עם נטילת סמכויות של רשויות אחרות או עם פסיקה כזו או אחרת.
לאחרונה יש תחושה של נתק בעמדות מוסד נכבד ונערץ זה מרובו ועיקרו של הציבור, אם ביחס להרס ישובים שנבנו או אושרו להקמה על-ידי המדינה בשטחים ציבוריים או ממלכתיים מול מניעת הרס בתי מחבלים מורשעים, או ישובים שלמים שהוקמו בניגוד לחוק ותוך פלישה למקרקעין לא להם.
הפסיקה אחרונה בְּעִנְייָן הזכאות לְהִיבָּחֵר מותירה טעם רע בַּפֶּה. אפשר ובן גביר אינו ראוי להיות מועמד לכנסת אך בו בזמן שהוא נפסל הנה אותם מפלגות ויחידים המטיפים נגד המדינה ואזרחיה היהודים ובהם כאלו המשתפים או ששיתפו פעולה עם אויבי ישראל, כמו ערפאת ועם טרוריסטים - פסילתם בוועדת הבחירות מבוטלת. עצם חיבור שתי מפלגות שלפחות אחת מהן פסולה לבטח אינו מכשיר את המועמדים הפסולים הכלולים בהן. גם אם המפלגות עצמן אינן נפסלות הנה אלו שאינם ראויים צריכים היו לְהִיפָּסֵל אישית, כפי שנפסל בן גביר. יש די מועמדים ברשימותיהן לכנסת שֶׁיִּטְּלוּ את מקומם.
משהו לא טוב קורה שם בבית המשפט העליון. שרת המשפטים המוכשרת, שפרשה על סף הבחירות מהמפלגה ששלחה אותה לכנסת ולממשלה ולא ברור מדוע עודה מכהנת, מככבת לפתע בסרטוני תעמולה מוזרים שהמילה פאשיזם מופיעה בהם שלא בדרך של הוקעתו. היא אינה תורמת כיום לבעיה הקיימת בעליון. חֲבָל.
