בחירתו של
דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב שִׂמְחָה מאוד את
בנימין [ביבי] נתניהו. ולמען האמת - גם את רוב העם בישראל. סבלנו למדי מקודמו, הנשיא ברק חוסיין אובמה, שגילה נְטִיָּה פרו-פלשתינית מובהקת. הנה נבחר נשיא רפובליקני החושב מחוץ לקופסה ונוטה ידידות הן לביבי אישית והן לעם ישראל, מה גם שבתו היפה התגיירה ונישאה לבחור יהודי הגון ונחמד.
ביבי תרם ככל יכולתו לבחירתו של טראמפ. אחרי שהסתכסך עם אובמה ועם חלק ניכר ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית בנאומו בקונגרס "מעל ראשו של אובמה", ביבי פעל כדרכו: תמיכה בצד אחד, הנראה נחוץ לו באותו רגע, תוך הרחקת הצד האחר ואפילו השמצתו עד לביטולו ויצירת שנאה. כך פעל ביבי בארץ כנגד הערבים, השמאל, היהדות הרפורמית שעיקרה בארה"ב, וכנגד מוסדות השלטון למיניהם - למן המפכ"ל וחוקרי המשטרה ועד לפרקליטות וליועץ המשפטי.
ביבי השליך ומשליך כל יהבו על טראמפ מבלי לשקול את העתיד, לאמור: מה יקרה אם וכאשר לשלטון יעלה נשיא דמוקרטי. ביבי, כדרכו לגבי מקורביו, פועל בשיטה של "השתמש וזרוק". היום אתה יקירו ומחר אתה מושלך לכלבים ככלי אין חפץ בו. כן, רבים קדמו לשר הדרוזי קרא. הבעיה שבפנינו היא שגם טראמפ נוהג כך וזורק שרים ובכירים באותו קצב ששרה מבריחה עובדות מהמעון בבלפור. החשש הוא שטראמפ עלול לזרוק מחר את ביבי ואת ישראל, כאשר ימצא שאיננו מועילים לו עוד. המנהיגים הללו דומים מדי, וזה מדאיג.
סיסמה ידועה
ארה"ב ניהלה עשרות שנים מלחמה קרה כנגד בריה"מ, שלעתים הפכה למלחמה ממש, כמו בקוריאה ובויטנאם או לסף מלחמה כמו בקובה. טראמפ מוותר על אחיזת ארה"ב במזרח התיכון. כפי שהתעלם מתעלולי
קוריאה הצפונית ותעלולי
ארדואן עתה הוא מתעלם מהתנכלויות אירן, לרבות תקיפתה של סעודיה בת בריתו הוותיקה. עתה הפנה גבו לכורדים שלחמו את מלחמתו בדע"ש, והתיר את דמם לְאָרְדּוּאָן הָרַצְחָן. אפשר וכאיש עסקים הגיע למסקנה כי ארה"ב אינה זקוקה עוד לנפט מסעודיה ומנסיכויות המפרץ ושלא יפיק רווח מתמיכה בכורדים ואפשר שהשבת החיילים האמריקנים הביתה תועיל לו בבחירות הקרובות.
אכן, ביבי נשען יותר מדי על טראמפ שהתגלה עתה כמשענת רצוצה. אפשר וכאן נכונה לגבי תמיכתו של טראמפ סיסמתו הידועה של ביבי, שנאמרת שוב ושוב בהקשר לחשדות נגדו: "לא היה כלום, אין כלום ולא יהיה כלום" וכך גם בעניין נאמנותו של טראמפ לאומות הידידות לארה"ב, כולל חלילה, ישראל. אומנם טראמפ חושב מחוץ לקופסא, אבל אולי זו הקופסה שבראש שדרתו.
ובעניין הכותרת: שמו של טראמפ נקשר בנצחונותיו [מה הם?] ובדמותו כאיש קשוח שעוד לפני היבחרו שיחק את הבוס הנוקשה והמפטר בטלוויזיה. או אולי כל תדמיתו אינה אלא בדיה? ועוד משותף לטראמפ ולביבי היא התקיעה הגדולה בחצוצרה [ביבי בשופר?] שאין אחריה כל פעולה או מעשה מועיל. חבל, כה חבל על אשליות שהתנפצו בינתיים על קרקע המציאות.
