דרוש לנו מנכ"ל עכשיו - לא עוד "מנהיג של שוא"

שנים רבות מאוד היה הוא פועל חֲרוּף של נתניהו, הכיר אצלו כל פגם באופי ומעשים רבים של דופי. חָפַץ חֵרות משעבוד סָבַר שהוא מספיק אָהוּד; "ימין חדש" - בחר סיסמה ו... לא עבר, סף חסימה... עם שקיעתו של הביביזם הרים ראשו באופטימיזם. עם נדוניית חצי-תריסר- מנדטים, כדי בקושי שׂר, זכה, (את האמת נגיד, בזכות תבונת יאיר לפיד. ולא בזכות התהילה) - להתמנות ראש-ממשלה, שמבטיחה בַכֹּל שינוי, ניהול של מדינה - גלוי, בלי גינוני פאר והוד, "באים אנחנו לעבוד!", ממר"ץ, רע"ם, עד ימינה מלוכדים סביב הדוקטרינה. ולמרבית ההפתעה משחלפו ימים מאה, נראה, עד כה, שהסימפוניה, די מתנגנת בהרמוניה; עת למבחן פומבי הגיעה שבנט בה, דבריו יביע - בדיון מליאת האו"ם הוא יישא דברי נאום! מעמד אשר היה הוא - שיא פארו של נתניהו, שהוא בשפת בני אלביון הרשים בתור "אדם עליון", כשׁחזר שם כל הזמן על זמירותיו: "אני", "אירן", לקול תשואות, אשר הגיע מ... "רעיית" שביציע. עכשיו, לְבֶּנֶט הזדמנות בה להפגין איפוק, צניעות. אל הטיסה בא בגפו בלי שמולחמת לְכַפּוֹ מין "רעיית", עם מוניטין של שגיונות ועימותים. גם בלי אורות של זרקורים; בלי "יום היסטורי", מצהירים; פמלייתו די מצומצמת וכלל איננה מצטלמת. ציון עבור ראשית הדרך: הוא "דוז פואה" במלוא הערך. דברו של נפתלי לאו"ם לעת מועד שְׂאֵת הנאום? יותר פשוט, אני נזכר, במה שכלל לא נאמר: הוא לא שזר כחוט-שני בנאומו - "אני" "אני", ולא הציג על הבמה שום פורנוגרפית מלחמה; מה עוד דברים שלא אמר: פלשתינים? - לא הוזכר, למנהיגי ארצות עולם הוא לא נתן שיעור חינם כיצד במינימום של זמן אפשר להכניע את אירן. (זה הנושא אומנם נידון אבל הטון היה נכון). בלי כל הנ"ל, מה בנאום שטרם נאמר בו כלום? מה הוא הצהיר? במה פתח? ברכילות מן המטבח!: איך הוא הקים על-נקלה מרסיסים, הממשלה, שזה הישג ממש מרשים - (אבל עודו על הקרשים). הוא בפרהסיה התהלל כיצד דברים הוא מנהל: עבור לקורונה, למשל, ישנם מומחים ויש ממשל, מי הוא פוסק ההלכה? "אני!", כראש הממלכה. (נטילת זכות הסמכות אינה זרה ליהדות: כשנתגלה גידול ממאיר והרופא פסק, הזהיר: שבלי ניתוח מבעוד זמן יהא האיש - לבר-מינן, האיש על טופס הסכמה טרם הסכים לחתימה יען נזקק הוא, לדבריו, Second opinion של הרב, אשר יהיה (יש הגיון) - הוא הפוסק האחרון... ואם על הרופא יחלוק - יהיה כמו שהרב יפסוק.) כך בנאום, מול כל האו"ם בנט אמר, בעצם, כלום. אמנם דברים חסרי תכלית - אך בתפארת של אנגלית. אוזן הטו, כאפרכסת - מה בנט מספר בכנסת? ששוב הצליח המוסד שלא למצוא את רון ארד! היה מבצע רב-תהילה שהוא סודי, במחילה. היש חדש? לא! אז מדוע נחשף זה דווקא השבוע? השוב מפגן של תהילה לכבוד של ראש הממשלה? (זו מזימה, או שכחון? גנץ, שהוא שר ביטחון, למד על זוהי הבשורה כמו כל אזרח מן השורה!) עולה ניחוח זכרונות, עלי ניהול של חשבונות... שנתניהו, זה בינינו, היטיב יותר, עשות ממנו. (כפי הנראה גנץ נענש על קיומו של המפגש עם אבו-מאזן, הצורר שבמוקטעה מתגורר...) נו, בקצרה, מיום ליום גובר חשש שיש דמיון, לראש ממשלת, בדימוס, אשר ארחו כל-כך מאוס. במדינה שבה הכל חורק, או שחדל מפעול, המטאטא הרענן צריך, לעצם העניין, להצטיין כמנהל שאת העסק יתפעל; תחילה, ידביר החוליים, אז, ייבחן אם הוא מתאים בתנאי, ש"לית מן דפליג"- שהוא ראוי להיות מנהיג.