מיטב הברכות ליוצרי הסרט עם זכייתם בפרס ה"אמי" הנכסף. עם זה מצאנו מספר פגמים בעלילה: היעלה על הדעת שהמוסד ישלח סוכנת לארץ אויב מסוכנת כמו אירן, ללא תעודות מתאימות, מקוריות או מזויפות?
בסרט מגיעה הסוכנת לבירת האויב ומתחילה בחיזור אחרי עלם שמסוגל להשיג לה את התעודה, כאשר ידוע לה שאותו צעיר משתייך לקבוצה המתנגדת למשטר ועל כן צפוי שהמשטרה החשאית, ושאר סוכני השלטון עוקבים אחרי הקבוצה ופוקחים עליה עין (במציאות דהיום - כל חברי קבוצה שכזו היו כלואים בכלא זה מכבר או מתנדנדים בקצה חבל).
אותה סוכנת עוברת על איסור חמור של המוסד, אינה מתאפקת ויוצרת קשר עם בני משפחתה. איך נאמר? - בנקודות אלו הסרט הוא עלבון ל"מוסד", הגם שהמוסד עצמו אינו נקי מטעויות.
אחרי שנציגינו באירן בתקופת השאח לא יצרו כל קשרים עם אנשי אופוזיציה ולא עם העם עצמו ומנהיגיו הפוליטיים והדתיים ולא ארגנו רשת מודיעינית (וכפי שהסבירו הם נזהרו מעשות כן מחשש להעלאת חמתו של השאח), הנה עם מהפכת חומייני גורשנו מאירן בשן ועין והפסדנו את כל השקעותינו שם, וכאן יוצרים בישראל סרט גבורה במאבק מול אירן.
הסרט הזה מזכיר מאות ואולי אלפי סרטים אמריקניים שנוצרו אחרי כל המלחמות בהן נלחמה ארה"ב ונוצחה, צבאית או מדינית, כמו בויטנאם, באפגניסטן, בעירק ולמעשה גם מול קוריאה הצפונית. כל הנצחונות שהחמיצו החיילים בשדות הקרב השיגו הגיבורים בהוליווד...
יאמר עוד לזכות יוצרי הסרט שהם הציגו גם את האויב כבני אנוש, וחשוב מזה - הנה לפנינו סוף-סוף סרט ישראלי שאינו משמיץ את מדינת ישראל, חייליה ושליחיה כמקובל בסרטים אחרים הזוכים למימון ממשלתי.
