הפרלמנט הוא מוסד דמוקרטי, כלומר פרי הדמוקרטיה אך גם מגן הדמוקרטיה, ובו אמורים לשבת נבחרי העם. אלא שזה מכבר בישראל הכנסת אינה כזו. אומנם לכאורה כל ח"כ נבחר על-ידי העם, אך למעשה בשיטתנו (בשונה אולי מבחירות איזוריות, כמו באנגליה, שם אפשר והמצביע מכיר את המועמד בן אזורו, אפילו זה אינו קיים למשל בארה"ב, כי המפלגה יכולה להטיל על תושב ניו-יורק לכהן כמועמדה בסן פרנציסקו, גם אם פורמלית אפשר וידרש לרשום כתובתו הפורמלית באזור הבחירה בו הוצב] המצביע אינו בוחר למעשה אדם פלוני לכנסת, בשל ההכרות עם המועמד, הערכת סגולותיו ויכולותיו, הכרת השקפותיו הפוליטיות, חוסנו או נאמנותו לבוחר, למפלגה או אפילו למדינה או לחוק.
למעשה הבוחר מכיר על-פי רוב רק את מנהיג המפלגה העומדת לבחירות, וגם זה בספק, כי האישיות המוצגת בתעמולה, על תכונותיה ודעותיה, שונה לרוב מאוד מהאישיות האמיתית של המועמד. מנהיג המפלגה הוא למעשה הבוחר, בכפוף כמובן ליחסי הכוחות או "פריימריז" במפלגה ותיקה, את המועמדים לכנסת של מפלגתו. לעתים, כמו בליכוד כיום, נוטל המנהיג לעצמו שליטה וסמכות של "מקומות שמורים" בהם יוכל לשבץ נציגים כראות עיניו אישית, כמו למשל נאמניו המובהקים, או אחרים שנטשו בְּהָפָכְפְנוּתָּם (שלא לומר בבוגדנותם) את מפלגתם הקודמת, והמנהיג חפץ לצרפם להנהגת מפלגתו.
לעתים קרובות מנהיג המפלגה בעצמו אינו מכיר ביסודיות את המועמדים שבחר. המצב אף גרוע יותר במפלגות חדשות בהן מייסד המפלגה מציב ברשימתו לכנסת אנשים שהכיר שטחית ושהיו מוכנים להצטרף לרשימה, או לתרום לה כספים ואמצעים, או לגייס אליה שבט, חמולה, חצר של אדמו"ר וכיוצ"ב. כך נמנים לעתים בין המועמדים אנשים לא ישרים, המסובכים בפרשות פליליות, או שנטייתם להסתבך כך בעת כהונתם. כך שר פנים, ושר אוצר נשלחו לכלא.
ברשימת צומת בראשות רפאל [רפול] איתן כיהן רופא שלאחר מכן הסתבך בעסקי סמים ונשלח לכלא וְאַחֵר, גוֹלְדְפָרב, הצטרף למפלגת העבודה והצביע לאישור הסכמי אוסלו תמורת מכונית ותואר של סגן שר. "נבחרים" אחרים נתגלו כחסרי כל מידת נאמנות למפלגה ולמנהיג שבחר בהם. אחרים חיזרו על פתחי מפלגות יריבות ובעלות השקפות עולם נוגדות והשתלבו בזו שהעניקה להם מקום טוב ברשימתה או משרת שר או שָׂרָה. לעתים מועמד נבחר רק עקב כוחו בגיוס מצביעים באמצעים כשרים ואף באמצעים פסולים ["קבלני קולות"]. אחרים נכנסו לכנסת עקב ותק ונאמנות וכך שרגא נצר ורעייתו כיהנו במספר כנסות בעת שלטון מפא"י מבלי שתרמו, למיטב ידיעתי, תרומה של ממש לפעולת הכנסת, כמובן פרט להשתתפות בהצבעות.
חוסר נאמנות
עתים נבחרו לכנסת תמהונים, חלקם בעלי זכויות עבר, כאותו ח"כ יעקב מרידור שהבטיח להאיר בנורה אחת את כל רמת-גן, אחרים בעלי אמונות תפלות או הבנה מעוותת של דתם וגם כאלו שגילו גם מראש וגם בעת כהונתם חוסר נאמנות למדינה, ח"כ אחד [בשארה] ברח לסוריה, אחרת [זועבי] השתתפה בְּמָשָׁט אַלִּים לפריצת המצור הימי על עזה או שראו בדת הצדקה לרצח, ובהם ערבים רבים וגם יהודים [ד"ר גולדשטיין, "המחתרת היהודית, פפר ועוד מעטים].
ח"כ אחרים נתגלו כחלושים ולא עמדו בלחצים של היריבים הפוליטיים כמו לאחרונה ח"כ ענת סילמן, או שלא קבלו את מנהיגות ראשי רשימתם וכך רשימת "ימינה" מתפוגגת כיום לנגד עֵינֵינו, כאשר שָׂרוֹת וח"כ מטעמה פוזלים ממנה החוצה כך שכל הממשלה שניצבה כבר על כרעי תרנגולת ניצבת כיום "על כרע אחת".
עגום לראות ולשמוע את בנימין נתניהו, ועימו הליכוד כולו, שטענו, וחזרו וטענו כי "שלטון משיגים בבחירות ולא ברחובות" עורכים מערכה חסרת רחמים כלפי ח"כ מהקואליציה (שיטת המקל) ובהבטחות לְשִׁרְיוּן מקומות בליכוד לכלנתריסטים בממשלה ובכנסת העתידות (שיטת הגזר או האתנן). משום מה הזמנה לבגידה או עריקה מרשימה קיימת תמורת הבטחות בהווה או בעתיד אינן נחשבות לעבירות שוחד או הצעה לשוחד, הגם שבשל הבטחות דומות ראשי רשויות מקומיות הועמדו לדין.
כאשר השיקול היחיד, או המרכזי, בהצגת רשימות מועמדים לכנסת הוא הסיכוי שהמועמד יביא עמו קולות רבים (שבט, חמולה, חצר אדמו"ר, ישיבה או "כולל") נכנסים לכנסת אנשים גסים, חסרי תרבות, צעקנים או בעלי רקע או עתיד פלילי. בהם גזענים כמו אמסלם בנאומיו המתלהמים או מירי רגב ("ד.נ.א. שחור במקום ד.נ.א. לבן בשלטון"), מנהיגי עדות פרזיטיות שכמעט ואינם תורמים להגנת המדינה כמו שרות בצבא או בשרות לאומי ולכלכלתה ורק חולבים ממנה כספים והטבות תוך הטפות מוסר לאותם אזרחים עובדים, משלמי מיסים וביטוח לאומי שגם הם וילדיהם משרתים בצה"ל.
כוח פוליטי
למרבה הצער מלחמת דתות מעכירה את האנושות כבר אלפי שנים ומיליוני בני-אדם נטבחו על מזבח הדת. מאמצע המאה הקודמת הייתה אתנחתה במלחמות הדת עד שקיצוני האיסלאם עוררו בסוף המאה הקודמת מלחמות דת, עד כדי טבח המונים במדינות שונות באפריקה, מלחמות סונים מול שיעים, תפיסת שלטון בידי קיצונים דתיים האוכפים דתם ודעתם על כלל האוכלוסייה, כמו האיאטולות באירן, הטליבאן באפגניסטן, הקמת "מדינה מוסלמית" בעירק וסוריה על-ידי דאעש ורציחות על-רקע דתי והסתה במדינות שנתנו מקלט למוסלמים או שיש בהן מיעוט מוסלמי שחלקו נתפס לקיצוניות.
העם שסבל יותר מכל עם אחר מרדיפות דתיות משך הדורות הוא העם היהודי. דרכה של היהדות, לפחות מאז חורבן בית שני, הייתה בדרכי נועם. היו מחלוקות קשות בתוך העם שפילגו אותו עד כדי פרישה ממנו (כמו הקראים וכנראה גם השומרונים ועוד ההולכים אחרי נביאי שקר כשבתאי צבי). על כן עצוב הוא שגם בימינו מנוצלת הדת היהודית להסתה, לצבירת כוח פוליטי וכלכלי תוך החזקת מגזרים שלמים ברמת השכלה נמוכה ומניעת השכלה מודרנית שתאפשר פרנסה בכבוד מילדיהם.
הורגלנו כבר לניצול הדת להשגת הטבות כלכליות מפליגות. משך עשרות שנים החזיקו נציגי החרדים ב"ברזים כספיים" במדינה, כמו משרדי הפנים והדתות, או יו"ר ועדת הכספים בכנסת, שהשיגו לשולחיהם הון עתק וכך המגזר החרדי גדל בצעדי ענק ודומה שבעתיד הלא רחוק לא תוכל עוד המדינה לשאת על גבה את המגזר הזה. אולם בימים אלה ראינו שימוש בדת להטלת אימה, פחד ונידוי גם בעולם הפוליטי בישראל. אחרי ההסתה מצד הימין והעומד בראשו, הגענו להטלת "פולסא דנורא" על-ידי רבנים מסוימים על ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, אשר לבסוף אפילו נרצח. הגם שעד היום עם ישראל מבכה ב"צום גדליה" רצח מנהיג פוליטי לפני כמעט אלפיים שנה. אם אמרנו עד כה כי יש בנו כאלו שעשו את התורה "קרדום לחפור בה", או כפי שכתבתי בעבר, על משקל "אם אין קמח אין תורה", שהיו "שֶׁטָּחַנּוּ את התורה לקמח", הנה בא סמוטריץ' ו"עשה את התורה לגרדום לחפור בה", לאיים בה על יריבים פוליטיים דתיים טובים ממנו, להציע למנוע מהם להתפלל בבתי-כנסת ואולי חלילה בהמשך להוציא עליהם צווי נידוי ואפילו "פולסא דנורא" שתתיר דמם. נקווה שאי-שם יהיה מי שיעצור את גלגל השלג המאיים על כולנו.
אותו בצלאל סמוטריץ', הנושא בגאון את שמו של בצלאל בונה המשכן, עוסק בפירוק המשכן, מבקש להדיר רגלי יריביו הפוליטיים מֵהַ"מִּקְדָּשׁ מעט" ולהכניס את בית הכנסת לכנסת. כל זה בשל תמיכתו במנהיג שאינו דתי, האוכל שרצים ופיגולים ואשר אפילו שינה שמו בארה"ב ל"ניתאי" ונשא שם אישה נוכריה שלאחר מכן התגיירה בגיור שסמוטריץ' לבטח לא היה מכיר בגיור כזה, ושאשתו דהיום כבר אמרה מה שאמרה על ירידה לארה"ב ושהמדינה... אבוי שהגענו לחברי כנסת שכאלו. סמוטריץ' וחבר מרעיו תוקפים את נפתלי בנט על הפרת הבטחותיו לפני הבחירות, מתנגדים למהלכו הראוי בהדחתו של נתניהו [ומשפחתו] מראשות הממשלה, אותו נתניהו שהפר כמעט כל הבטחה וכל ברית שכרת והתמחה באי-אמירת אמת. דומה שסמוטריץ' הוכה בְּסַנְוֵורִים, ועל כך נאמר: "טול קורה מבין עיניך", ומהר.
אם נחזור לדברים בראש המאמר - למרבה הצער מעטים בכנסת אנשי המעלה, אנשי אשכולות חכמים, מסורים לעם ולמדינה, אוהבי ישראל על כל התפלגויותיו ורק טובת העם והמדינה לנגד עיניהם ולא הדאגה לכיסם הפרטי, לרווחתם ולחמיקה מהרשעה בדין וקלון. יש כיום בכנסת "נבחרי האומה" שהם בורים, גסי-רוח, צרחנים וגזעניים שמרבית, כולל מצביעי ליכוד, לא ירצו את קרבתם ולא להסב עמם לאותו שולחן. מפלגתו של הליברל הדגול בנימין זאב ז'בוטינסקי נפלה לצערנו מֵהֱיוֹתָהּ "ראש פינה", כמו בימי מנחם בגין המנוח טרם דעיכתו, והייתה ל"אבן מאסו הבונים" שטובי בניה ונאמניה יצאו או נדחקו ממנה במפח נפש, כן, בהם גם בנימין זאב בגין, בנו של מנחם.
מי יתן וחברי הכנסת יהיו אומנם נבחרי העם, מובחריו.
