ממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט באה אל קיצה מוקדם מדי. הייתה זו ממשלת טלאים בה שיתפו פעולה מפלגות בעלות דעות מנוגדות, אולם השכילה לפעול לטובת המדינה בכל התחומים הרבים בהם ניתן היה להגיע להסכמה. ממשלה זו תיקנה עיוותים רבים שנוצרו בעיקר בארבע השנים האחרונות בהן בנימין נתניהו שלט בכיפה ודאג בראש ובראשונה לטובתו האישית, ולהאדרתו, גם אם זו פגעה בטובת המדינה, כמו בסכסוך המיותר עם הנשיא אובמה בנאומו בקונגרס "מעל לראשו" של הנשיא, כמו באי-העברת תקציב המדינה, כמו בהפגנת חיבוקים מצולמת עם מאבטח שהרג את בעל ביתו בירדן (בלי להכנס לשאלת הצדקת הירי), בדיכוי הרשות הפלשתינית (שאכן לא נמנית על אוהבי ישראל) תוך טיפוח החמאס הגרוע כמה וכמה מונים מהרשות.
ביבי לא עמד בלחצים ושחרר אלפי מחבלים ומרצחים בלחצם של משפחת שביט ומחפשי הפרסום אשר התקבצו מאחוריה. ממשלה שבו ככל הידוע כיום היה נתון להשפעה רעה מצד רעייתו (הנלווית אליו תמיד, עם מזוודות מלאות...) ובנו יאיר. עבורם הכשיר במאות מיליונים מטוס ובו מיטה וג'קוזי וגם דאג לכל אחד מהם לרכב משוריין, ובו נהג ומאבטחים. ממשלת נתניהו התאפיינה במחדלים כמו השלמה עם ירי מאות או אלפי טילים מעזה ולבנון (את חלקם "הפעילו ברקים"). עם מזוודות כסף קטרי לחמאס, עם אי-טיפול בתחבורה, כולל הפקקים בכבישים וההפקרות בנמלים, עם חודשים ושנים של כניסת מהגרים מאפריקה טרם הקמת החומה, לה התנגד תחילה. ביבי הזמין צוללות על דעתו מבלי לשתף את שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל-הים בשיקולים, כולל אישור לספק 2 צוללות מתקדמות למצרים שמטרתן היחידה עלולה להיות נגד ישראל ועוד ועוד.
בראשות הממשלה כיהן עד ימים אלו נפתלי בנט. בנט התגלה כמנהיג ראוי, הגם שאין כיום מפלגה מאחוריו. לצדו כִּהָנָה בהצלחה רבה כשרת משפטים וכשרת פנים איילת שקד. עתה מצאו שניהם את עצמם חשופים בשדה הצחיח של הפוליטיקה ללא גב מפלגתי מאחוריהם. מצבם היום הוא תוצאה של החטא הקדמון שחטאו כלפי טובת המדינה, כלפי הציונות הדתית (בעיקר כלפי המפד"ל) וכלפי עצמם בכך שהנהיגו את הציונות הדתית עד שחודש-חודשיים לפני הבחירות נטשו אותה והקימו בחופזה את "ימינה" ובה לצד מועמדים ראויים ונאמנים שובצו גם דמויות ריקות מתוכן שנטשוה בעת משבר, דוגמת עידית סילמן. כך נותרה הציונות הדתית ללא מנהיגות ממש לפני הבחירות ואת המושכות תפס בצלאל סמוטריץ' והובילה כצאן לחליבה אל תחת כנפיו של ביבי, אדם הרחוק מדת ואמונה. אכן בבחירות הראשונות לאחר הקמתה ימינה לא עברה את אחוז החסימה. אולם למרבה הפלא הצליחה מפלגונת זו להתאושש ולזכות במספר מושבים בכנסת.
רשימץ אפסים
אולם בנט, בצד כהונתו המוצלחת בראשות הממשלה הבעייתית ההיא, עשה עוד מספר טעויות טיפשיות: זה החל באיוש הרשימה בדמויות חלושות כמו ניר אורבך ועידית סילמן, שלא ברור מה טעם שיבצם, כנראה מבלי שהיטיב להכירם, נמשך בהתעקשותה של רעייתו לפוש בחו"ל בעת שהממשלה קראה להימנע מכך. טעות חמורה ממנה, שגרמה לבנט ולמפלגתו נזק עצום בדעת הקהל ונופחה לאין שיעור בהשמצות ביבי והליכוד, הייתה החלטתו המפתיעה שלא להעביר מגוריו לבלפור, שהיה לסמל ולמטרה נכספת, ולהסכים לאבטוח ביתו הפרטי בהוצאה גדולה ותוך הפרעה ממשית לשכניו. אפשר וגם לא הקדיש די זמן לבדק בית ברשימתו, בה היו מעין תינוקות שנזקקו לליטוף מדי פעם. כך הפסדנו ראש ממשלה טוב וממשלה מתפקדת ברוב משרדיה.
שותפתו של בנט, אילת שקד, הייתה כאמור שרה מוצלחת בכל תפקידיה בממשלה, אלא שכל הזמן פזלה לעבר הליכוד, למרות הצפרדעים והקרפדות ששרה וביבי הלעיטוה שם. הדבר לא תרם לבנט. יחד עמם התמנו שרים טובים שביצעו נאמנה עבודתם, כך שר הדתות מתן כהנא וכך שר התקשורת יועז הנדל. עמם פעלו היטב רה"מ החילופי ושר החוץ יאיר לפיד, בני גנץ שר הביטחון, שר המשפטים גדעון סער, ואביגדור ליברמן שר האוצר, שרכש ללא צורך יריבות קשה בהתבטאויותיו כלפי החרדים. טוב היה אילו הסתפק במעשים. המצב עודו קשה יותר באגף השמאלי. גם שם לא הקפידו באיוש הרשימה באישים ראויים. שרת התחבורה מרב מיכאלי בזבזה זמן והבל בשיבוש מִגְדָּרִי של השפה העברית ולא טִפְּלָה כלל בבעיית הפקקים בכבישים וגרוע מכך באבטלה החלקית בנמלים. שר הבריאות השכיל להתעמת עם הקורונה ללא סגרים וְהֶרֶס המשק, אך סבל אף הוא מעריקים מרשימתו ומפטפוט ללא צורך (חמץ בפסח בבתי-החולים) שהביא לעימות רבתי במדינה.
לעומת ח"כ בקואליציה לביבי לא היו בעיות באיוש רשימתו לכנסת - כל צעקן ריקא - ברוך הבא, כל המכפיש יבורך, הדרישה היחידה היא נאמנות לביבי וחשוב מזה - לשרה. הכלנתריזם הפך לשיטה בליכוד. כל היורק לבאר שממנה שתה - יאומץ על-ידי הליכוד. אין טעם למנותם. כל נאמני ז'בוטינסקי ובגין זה מכבר הם מחוץ לרשימה.
המדינה מלאה אזרחים מסורים, חכמים, בעלי כושר חשיבה וניתוח, ששירתו בצה"ל או מלאו חובתם בשירות הלאומי, עובדים ומשלמים מס. נאמנים למדינה ולא לאיש זה או אחר - מכל אלה אלו המועמדים שהשכלתם להכניס לרשימה? לא למדתם כלום מרשימתו של רפול ז"ל? (מפלגת המיליון: בראש צועד 1 ואחריו ששה אפסים), ראיתם את מפלגת הזקנים הראשונה? עוד מצבור של אפסים שהתפרקה מיד. הרי אפילו מועמד לקורס מ"כים בצבא חייב להוכיח יכולתו, שלא לדבר על מבדקי קצונה או בחינה פסיכומטרית. האם כלום אינו נדרש ממועמדים לכנסת ישראל? ממחוקקי החוקים שלנו?
