טענה החוזרת ונשמעת מפי ח"כ מטעם הליכוד, לרבות מיריב לוין ודודי אמסלם, וכן מבן-גביר וסמוטריץ' היא לְעֶלְיוֹנוּת "הנבחרים" על הפקידים. לאחרונה אף היו מי שסווגו בזלזול רב בין הפקידים את הרמטכ"ל, שלא להזכיר את "הפקיד" המפכ"ל. ובכן - שלטון דמוקרטי אמור אומנם להתנהל בידי הנבחרים בבחירות דמוקרטיות, אולם כל בר-דעת מבין שלא מדובר בשליטה ישירה, כמו שאיתמר בן-גביר כבר החל לתת הוראות למפקד מחוז וקציניו. השליטה היא בהתווית מדיניות, הפעלת המוסדות השונים במדינה [לרבות משרדי הממשלה השונים, ולרבות צה"ל והמשטרה] ופיקוח עליהם שאכן יפעלו לפי מדיניות הממשלה ושריה. השלטון בדמוקרטיה מחייב הגנה על זכויות המיעוט, כן, לרבות הפגנות ונשיאת שלטים, מניעת שרירות ושימוש לרעה בְּכֹחַ המשרה. על פעולות הממשל הנבחר אמורים לפקח גם מוסדות אחרים של המדינה, אף אם חלקם הם חלק מהרשות המבצעת ובהם מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה וגם המשטרה אשר חייבת להיות חופשית לשמור על החוק ולחקור את החשודים בהפרתו, ויהא החשוד אפילו "נבחר" הנושא במשרות הבכירות ביותר. השרים וח"כ אינם מפעילים בעצמם את מוסדות המדינה וגופיה השונים. שר המשטרה, ויהא תוארו אשר יהיה, אינו אמור לעשות מעקבים, לחקור עבריינים או לעצור חשודים במו ידיו. שר החקלאות יושב בכורסה ולא על מושב הטרקטור, ושר המשפטים אינו אמור לשפוט או לאשר או לבטל פסקי דין, כמו שֶׁשָּׂרַת התחבורה אינה אמורה לנהוג בְּקַטָּר או להטיס מטוס. דומה שמספר שרים בממשלה החדשה אינם מבינים זאת. ומיהו "נבחר"? אכן ראשי הרשימות נבחרים עפי"ר בידי העם, אולם מרבית ח"כ נבחרים בזכות היותם חלק מרשימה שראשה אכן נבחר, אך ח"כ עצמם אינם מוכרים לציבור ואיש, שפרט אולי לבן משפחתם, לא הצביעו עבורם אישית. תשאל: כיצד הגיעו לִגְדּוּלָה ולחברות בכנסת? חלקם אכן נבחרו על-ידי ראש הרשימה בזכות הישגיהם בתחום זה או אחר, וחלקם התמידו בתככים ובקומבינות בסניף ואח"כ במרכז המפלגה. רבים נבחרו רק כי הביאו חמולה גדולה שתצביע עבורם בסניף, או שמשו "קבלני קולות" [זוכרים את "מִתְפָּקְדֵּי הארגזים" במפלגת העבודה?], אחרים נבחרו כי המנהיג חשב שיביאו קולות מִעֲדּוֹתֵּיהֶם כמו מעולי בריה"מ, אתיופיה או שבט בדואי. חלקם בעלי השכלה מוגבלת מאד, או מחפים על בורותם בצעקנות. גם בכנסת רובם תורמים מעט הן משום שהצעות חוק פרטיות עוברות סינון תחילה ברשימה ואח"כ בוועדת חוק חוקה ומשפט וכלל לא מגיעות להצבעה במליאת הכנסת, והם מצביעים תכופות לא לפי השקפת עולמם אלא בהתאם "למשמעת הקואליציונית". לעומתם אותם "נבחרים" מדרג ב' או ג' שהם "הפקידים", נדרשים להשכלה מתאימה לתפקידם, לומדים שנים מקצוע, ועוברים ועדות מכרזים ובחינה לפני כל קידום בתפקידם. חלקם - כמו "הפקידים" בצה"ל וביתר שירותי הביטחון עוברים אימונים מפרכים, מְסַכְּנִים את חייהם בשירות האומה וזוכים לקידום על-פי כישוריהם והישגיהם. מנהל תיכון הוא לרוב בעל תואר שני, צָבַר שנות ניסיון והצלחה מוכחת כמורה, כמרכז שכבה או מקצוע בטרם מונה לניהול. אני מציע לאותם "נבחרים" שמכנים את הרמטכ"ל "פקיד" שֶׁיִּטְּלוּ קוֹרָה מבין עיניהם ומציע לציבור לא לבחור בהם שוב, משום שאינם ראויים.

"המהפכה המשפטית"

חשוב לזכור: לא כל מהפכה הביאה טוב לעם או לעושיה. אכן המהפכה הצרפתית שחררה את העם מעונשם של האצולה שמצצו את לשד העם והביאה שוויון ללא מעמדות, אך המהפכה טרפה את מחולליה, והביאה להרג ורצח המוני שלא לדבר על המהפכה הקומוניסטית ששחררה את העם משלטון הצאר, האצולה והאוכרנה [המשטרה החשאית של הצאר] והביאה למלחמת אזרחים נוראה, רצח המוני של מיליונים, ולשלטון אימים של סטאלין והק.ג.ב. למשך 70 שנה. גם אנגליה, למשל, עברה מהפכה אך זו הייתה מהפכה שקטה, כמעט ללא שפיכות דמים. העם זכה לזכויות שבבריה"מ פגשו רק אחרי שני דורות ודומה ששוב חלקן נגזלות שם. בעיקרון הדבר אינו שונה גם במהפכה המשפטית שביבי ולוין מְמִיטִים עָלֵינוּ. אכן יש מה לתקן במערכת המשפטית שלנו, החל במשטרה, בפרקליטות ובבתי-המשפט אך בעיקרה מערכת החוק מתפקדת כִּדְבָעִי ואת שֶׁיֵּשׁ לתקן ראוי לעשות בזהירות, במחשבה מעמיקה תחילה ובהסכמה ככל הניתן. במהפכה נוסח לוין חוששני "שהתינוק יישפך עם המים". בניית בניין נמשכת חודשים ושנים: תכנון, בחירת חומרים ומציאת בנאים ראויים, ועדיין הבניין נבנה מהמסד עד לטפחות ולגג בהנחת כל לבנה במקומה. להרוס את הבניין קל בהרבה: הנחת מספר לבנות חבלה ואשר נבנה משך שנים נהרס ברגע ומותיר עיי חורבות שעליך לְפַנּוֹת בטרם תוכל להתחיל בבניה ואין ערובה בידיך שהבניין שתקים ישתווה או יעלה על הבניין שהרסת. קדרו שׁמינו קָדְרוּ שַׁמֵּיְנוּ, עָב עָלְתָה אֶמֶשׁ וּכְבָר הִסְתִּירָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ כַּמּוּבָן מִבְּלִי לְהִתְנַצֵּל עַל אַרְצֵנוּ הִטִּילָה צֵל אַךְ יוֹם יָבוֹא, וְזֶה בָּטוּחַ אֶת הֶעָב תִּישָׂא הָרוּחַ וְשִׁמְּשֵׁנוּ שׁוּב תִּזְרַח הַחֵרוּת שׁוּב תִּפְרַח פּוּלְחָן הָאִישִׁיּוּת יוּשְׁלַךְ יְשִׁירוֹת הִיסְטוֹרִית אֶל הַפַּח וּבְאוֹרָה שֶׁל הֶחַמָּה נִמְצָא כּוּלָּנוּ נֶחָמָה שירת העורב כתב: יוסף אליעז קָרָא הָעוֹרֵב בְּקוֹלוֹ הֶעָשִׁיר: מֵהַיּוֹם גַּם אֲנִי אֶהְיֶה צִיפּוֹר שִׁיר הִתְקַשֵּׁט בַּנּוֹצוֹת שֶׁל חוֹחִית וְזָמִיר עָלָה עַל הַגַּג וּפָצַח זֶמֶר שִׁיר אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת וְהָעוֹרֵב לֹא הִתְבָּרֵךְ בְּקוֹל עָרֵב לְשֶׁמַע שִׁירָתּוּ נִבְעֲתּוּ מִקּוֹלוֹ הֶעָבָה וּמִישֶׁהוּ יָרָה בַּאֲוִויר כַּדּוּר שֶׁל רוֹבֶה פָּרַח הָעוֹרֵב וְנָשְׁרוּ נוֹצוֹת-הַתַּפְאוּרָה נוֹתְרָה "שִׁירָתּוֹ": "קְרַע, קְרַע, רַק רַע, רַק רַע" אֲבוֹי לְמִתְקַשֵּׁט בְּנוֹצוֹת שֶׁל אַחֵר פָּנָיו וְשִׁירָתּוֹ לְגַלּוֹת הַצִּיבּוּר לֹא יְאַחֵר עוֹרֵב שָׁחוֹר בַּחֲשֵׁכָה גַּם בַּתָּנָ"ךְ יִמְצָא רַק אֶת "אֵיכָה" "אֱוִיל מַחְרִישׁ לֶחָכָם יֵחָשֵׁב" משלי י"ז כח