שַׁקִיקֵי הַדְּמָעוֹת בַּלֵּילוֹת לֹא הֵמֵסּוּ אֶת צַעֲרֵךְ
שֶׁעָמַס עַל גַּבּוֹ יַלְדוּת
לֵאָה
עֵירֻמָּה
אֲסוּפִית
וּמְבֻיֶּשֶׁת
יַלְדוּת שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה לִפְתֹּחַ חַלּוֹן
שֶׁיָּבוֹא בּוֹ עוֹלָם
וּמַה שֶׁיּוֹתֵר עוֹלָם.
קַטְנוּת הַיָּמִים שֶׁהִתְנַחֲלוּ בְּדַרְכִּי
עָמְסוּ עַל גַּבִּי אֶת כֹּבֶד הָרִיק
וְהִשְׁכִּיחוּ מִמֶּנִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים
לִפְתֹּחַ לָךְ חַלּוֹן
לְהָבִיא לָךְ עוֹלָם
וּמַה שֶׁיּוֹתֵר עוֹלָם.
הַיּוֹם כְּשֶׁמַּתְחִילָה הַסְּפִירָה לְאָחוֹר
אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִצְבּוֹעַ אוֹתָךְ בְּכָל צִבְעֵי גַּעֲגוּעַי
וּמִבַּעַד לַזְּרִיחוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ לִלְכּוֹד כָּל בֹּקֶר אֶת יוֹפְיֵךְ
טֶרֶם יִקְרֹם הָעֹרֶק הָאַחֲרוֹן
בְּמַפּוֹלֶת הַשָּׁנִים הָאִטִּית.
שְׁנָתִי בְּבֵית הָאָבוֹת מְחַזֶּרֶת אַחֲרַיִךְ
מִתְאַוָּה לְיָמִים רְחוֹקִים שֶׁל עֶרְגָּה לָחָה
שֶׁאָרְגָה שָׁם אוֹתָנוּ
לְמַה שֶׁאֲנַחְנוּ הַיּוֹם
אַחֲרֵי שִׁבְעִים שְׁנוֹת חֲבֵרוּת
אוֹתָם נִוְּטוּ יְפִי לִבֵּךְ וּתְבוּנָתֵךְ.