|
על כר ירוק בנוף קדומים
אותך פגשתי בין-ערביים
והצללים כה דוממים
כל רחש לא נשמע עדיין
את אל העץ תמכת גופך
וברק עינייך בקע משחור
הוא בקסמים אותי מושך
מימי אבות מדור לדור
הכל סביב חלום עוטה
אין קול קורא ומסייע
אין איש אשר אותי יטה
מפול מובס עייף יגע
היכן הוא קול התותחים?
האם נדם הוא, לא ישוב?
היכן הם כל הלוחמים?
האם כבר שדה-הקרב עזוב?
האם לא עוד דמים נשפוך
על פני אדמת טרשים תמה?
האם גופות לא נהפוך
עם זעקת האדמה?
אמרי לי את בת-השמיים
האירי לי את היקום
פיקחי נא לב לי ועיניים
איני יודע עוד מאום
בלובן הצעיף ריחפת
ועד אלי פסעת רכות
תמכת ידי ראשי חבקת
נשקת שפתי השוקקות
ופתע כל היקום יעור
ואור גדול עטה הכל
ופרחי בושם ועשבי מור
וצפרים שרות בקול
ואז ליבי ליבי הבער
זע וחש פרץ מגו
היכה ברק ויך בי סער
וקול זעק בי מכאב
ואת - שלחת מדי לרוח
ואת גופי עטית שלמה
ואז אמרת לי שכב ונוח
כי אין עוד אין עוד מלחמה
נטלת ראשי אל תוך חיקך
ועפעפי סגרו עד תום
ובתוך חלום פעם ליבך
וכל גופי שקט בחום
בלטף קל מתוך השחור
נטלת עיני הכואבות
ותיטבלין בזוך ואור
בלובן טל ותום ילדות
ולי נתת עולם ונוף
אדמת בתולין וידי עמל
וזמן אשר לאט יחלוף
ודור חדש אשר גדל. |
