רוב הפרסומות
מאד מעצבנות.
יש פרסומות ברדיו ובטלוויזיה,
שממש מביאות לי את הקריזה.
איני מצליחה להבין מדוע פונים לצרכנים,
בקולות כל כך טפשיים וצרחניים.
גם כשמדובר במוצרי צריכה ואבקות נקיון,
אפשר לייחס לצופים קצת יותר הבנה והגיון.
סרטים ותוכניות מלל רציניות,
מופסקים מידי כמה דקות,
בפרסומות עלובות ורעשניות.
כדי להימנע ממסע שטיפת המוח,
אני מעדיפה לשמוע שידורים בגלי צה"ל, קצת לברוח.
השבוע, בגלי צה"ל, בתוכנית המנסה לשכנע מאזינים,
לפנות לשוחח עם עיתונאים כל כך חשובים,
בשידורי הפרומו לתוכנית "יש עם מי לדבר"
שמעתי את אחד הקטעים המרגיזים ביותר .
יעקב אחימאיר, קורא בקול רציני וחשוב,
בפנייה נרגשת, אליך ואלי, פשוטי הישוב.
ציטוט מדויק
"עתונאים מדברים, בדרך כלל עם ראשי העם,
אתם מדברים אתנו."
מזמינים אותנו להשמיע דעות והצעות,
ישמעו אותנו ברדיו, יפול בחלקנו, מה זה כבוד.
העיתונאי יתפנה משיחות עם גנרלים ומנהיגים,
וידבר אתנו, האזרחים .
אולי אני יותר מדי רגישה,
ואולי רק לי נדמה כי לאחרונה,
העיתונות, מנהלת את המדינה .
אל תבינו אותי לא נכון, יש לי את כל הכבוד,
אני חושבת שהתקשורת חשובה מאד,
אך במסגרת זכות הציבור לדעת,
נראה לי כי כולנו מתאבדים לדעת.
