בחדר הקטן והזעיר
את יושבת לך, אישה
הדיסק מנגן שיר
ופנייך הבודדות נבלעות בעשן.
חיקוי של רמברנדט על הקיר
התריס מוגף, הווילון מוסט
הדיסק חורק שיר
בדל סיגריה במאפרה, את לבד.
אור ניאון מאיר את פנייך
העצובות כל-כך, חרושות הקמטים.
את סופרת אריחים כמו את ימייך
יש לך הרבה מחשבות. לבטים?
את כבר לא מתלבטת,
שותה את עצמך לדעת.
רק צינה קלה מעבירה רטט
בגופך. את לא יודעת
כמה לגימות עוד תגמעי
כמה סיגריות ועשן לבן...
את חוששת שמא לא תדעי
ולו עוד לילה אחד של אהבה...
