ברלין 2008 מ-א' ועד י'

א. אתר הזיכרון אני הולכת שקטה בצל שדרת האבן - אלפיים שבע מאות ואחת עשרה מצבות אפורות. "לא היה מקום ליותר" מספרן הותאם לגודל המגרש, מי חשב על התאמה שכזו כשיוסל דודי גורש. ב. ברלין החדשה מקימה את עתיקותיה בנין אחר בנין שלא יישארו שרידים תקועים בין מרווחי הזמן. שוב היא "אתונה שעל השפייר" מקדש עם עמודים קורינטיים ומעל לגג מתפזר לו אבק אפור אולי כך לא יזכירו לה את פני האיש ההוא עם השפם השחור. ג. ג'והנה¹ מצאו אותך ביום בו נולדתי החושים הטובים שלך לזהות את הרוע שזרם מפי השטן פעלו מאוחר מידי ולשווא שבעים מיליון אנשים במחיר של טעות אומללה אחת. מה חשבת לך במהלך השנים ההם במסתור כמה פעמים המילה "אילו" עברה וצרבה במוחך גלים של ייאוש. ואני רואה כתבות בכל מערכות המיידע ואת מחיר ההחמצות שלי מי ייקבע? מי יידע? [לזכרה של Johana Tesch 1875-1945 ממפלגת / SPD180 חברי פרלמנט של המפלגה התנגדו לעליית היטלר לשלטון ונרצחו אחד אחד]². ד. דיילת מגישה לי קפה ולוחשת. קולה כמעט ולא נשמע. מוטב כך אולי אוכל לעצום עיניים ולשתות אותו בשקט ולא להיחנק מצלילי השפה. ה. היטלר מביט בנו מתוך התמונה מעל הריסות בנין הגסטפו הוא יושב שם על כיסאו זקוף ונמרץ בצל. השמש מכה מאחור, נדחקים המון ורב האם הוא קורץ לכפיליו הנסתרים שמטפסים אצלי מאחורי הגב. ו. וילה וונזה - נטעו כאן הרבה שלווה בין השבילים כדי ללטף מצבורים של כעס ולהרדימם כאילו לא היה. ז. זכוכית מסביב ואני בתוך התא סגור. באיזו קלות הסכמתי להיסגר אני מצייתת לכל הפקודות בגרמנית "לפשוט חגורה! לנער מטבעות מתוך הכיסים" הגוף עוצר לרגע ומסרב. בעלי מחייך אלי במבוכה ואני כמו לבשתי לרגע את בגדי סבתי צועדת עם כולם לא עוצרת לא מתווכחת לא בוכה. ח. חומה אחת חילקה את בני-העַוְלָה לשניים אלה אמרו - כולה לא שלי, קחו אותה ממני ואלו אמרו - כולה לא שלי, קחו אותי למקום אחר ורק ילד יהודי אחד מיהר להסתתר ט. טרור שצמח בתוך כל כך הרבה ניקיון וסדר מעלה געגועים לכל מקום שיש בו באלגאן. י. יהודים שהיו שם. שלש משבצות מתכת בפינת הבית מכאן יצאו להורג אימא אבא ושני ילדים כמה דמיון צריך כדי להשלים את כל האחרים.