לפני הרבה הרבה שנים,
כשהיינו תלמידים נאיבים וחולמים.
ערכנו בכיתה ו' או אולי בכיתה ח',
פעילות חברתית חשובה באמת.
בחירות לוועד הכיתה ולוועדת תרבות,
לנציגות בוועד תלמידים, ולוועדת קישוט.
כולם המליצו ברצינות, לפי כל הכללים,
על מועמדים מוכשרים, ראויים ומתאימים.
הנבחרים, מלאו את תפקידם הנכסף והרם,
בכושר, ביושר ובחריצות - כמיטב יכולתם.
זכו לשיתוף פעולה הדוק, מכל ילדי הכיתה
גם מהמאוכזבים, המקווים להיבחר בפעם הבאה.
החברים מהכיתה בגרו - חלקם
מדענים, עורכי דין, כלכלנים - עשו לביתם.
אם הפוליטיקה לא הייתה כל כך בזויה ולא אמינה,
אולי היו מוכנים לעשות גם "למען מדינה"..
קשה להם לראות - איך הדברים מתנהלים
ובכל פעם מחדש לגלות - כי מנהיגים למנהיגים הם זאבים.
מרגיז כל כך לחזות - בחוסר האחריות והטיפשות,
מנהיגים כאלה לא היו נבחרים, לוועדת קישוט,
ואין מה לדבר על ועדת תרבות.
נכון, שבישראל - תמיד יש צרות ובעיות ביטחוניות,
ואם נחכה, שתסתיימנה, אף פעם לא נוכל ללכת לבחירות.
אך האם צריך להיכנס לסחרור ולבעיה,
רק בגלל העובדה הפשוטה,
שראש ממשלה, מושחת - חשוד,
אשר, רק לפרוטוקול ולמען ההגינות,
צריך לציין, כי בינתיים, נהנה מחזקת החפות.
אולץ בלחץ אוהבים ואויבים להתפטר
ולפנות את מקומו למישהו אחר..
האם זה הזמן לעשות שרירים
ולפעול רק לפי אינטרסים פרטיים.
האם נציגי המפלגות, הסחטנים,
אינם רואים את המצב, אינם חרדים.
כמה פיות רעבים יכלו לחיות,
מהמיליארדים שישפכו בתקציבי בחירות.
אף אחד לא קם, לא מוחה ולא זועק,
הרוב הדומם, חושש, מתעצבן - ושותק.
