שר בלי תיק,
תואר כל-כך מצחיק.
אולי כדאי גם לציין, סתם לפרוטוקול,
בלי איזה תיק, האם - לבן, שחור או כחול.
בבוקר, כשהשר מתעורר ועומד מול ראי,
איך הוא מסביר לעצמו, לך ולי,
כי אינו מוכן לוותר על תואר וכבוד,
וממש לא משנה לו במה יעבוד.
הרעיון לפצל משרדים -
לתת שני חלקים לשני שרים.
מבזה את התפקיד - לועג לכישורים,
בתוך היער, כבר לא רואים את העצים.
כל מי שהיה פעם מנהל, אפילו זוטר,
יודע כי רק אחד יכול להפעיל את הקטר.
ואפילו החמור - הנושא משא כבד
רוצה לדעת, מי מחליט לאיזה כיוון הוא צועד.
כשלא ברורה לחלוטין - חלוקת התפקידים,
ומי אמור לתת את הדין על הכישלון,
להצלחה - תמיד יש מתנדבים והורים מאמצים,
והכישלון - תמיד - הפלא ופלא - נשאר יתום.
לפי ההגיון של פיצול תיקים,
אפשר לחלק את משרד התחבורה לחמישה משתוקקים.
שר אחד ידאג לכבישים,
השני למסילות ולשבילים,
השלישי - ידאג לשילוט ולרמזורים,
הרביעי למנהרות ולמחלפים,
והחמישי יספור את הנפגעים - בתאונות דרכים.
ואנחנו – ציבור המשתמשים,
נהיה כולנו אדישים ומיואשים.
מדוע אתה כל-כך שקט, רוב?
מדוע אינך יוצא לרחוב?
האם אתה שותק רק מאדישות?
אולי אתה שותק סתם מתוך טיפשות,
האם אתה פשוט אינך רוצה להסתבך?
או שגילית כבר, שלא כדאי להסתכסך?
