הַיְּלָדִים שֶׁל אֶרֶץ זוֹ וְהָאַחֶרֶת
אוֹכְלִים תַּבְשִׁיל עִם פַּפְּרִיקָה חֲרִיפָה
קָתְלֵי עֶגֶל צְלוּיִים עַל הָאֶשׁ,
פִּתָּה רַכָּה וְחַמָה.
הַיְּלָדִים שֶׁל אֶרֶץ זוֹ וְהָאַחֶרֶת
שׁוֹתִים תֵּה יַסְמִין מָתוֹק,
קָפֶה חָזָק וּמַהְבִּיל
בְּסֶפֶל חַרְסִינָה אוֹ זְכוּכִית שְׁקוּפָה.
הַיְּלָדִים שֶׁל אֶרֶץ זוֹ וְהָאַחֶרֶת
קוֹרְאִים לָהֶם בִּשְׁמָם
אוֹ בְּכִנּוּי שֶׁל חִבָּה,
יַחְדָּיו הֵם שׂוחִים בֵּין אֶגְלֵי דָּם אֲדֻמִּים
נִגָּרִים עַל פְּנֵי גּוּפָם.
הַיְּלָדִים שֶׁל אֶרֶץ זוֹ וְהָאַחֶרֶת
רוֹאִים אֵת רֹאשָהּ הַכָּרוּת שֶׁל הָאַהֲבָה.
[15.1.09]
- שיר ראשון מתוך הטרילוגיה של "שירי מלחמה וכאב".
מים בצורת בארץ כל אלה רק האדם אשם ולא משנה אם זה האזרח הפשוט או מנהיגי העם. כולנו חוברים יחד להפוך חבל ארץ זו לשממה יבשה. אי אכפתיות שולטת סביב, בזבוז והרס נוראי.