הִתְאַהֲבוּת

עכשיו שעשינו את הצעד וחצינו את החַיִץ בין מציאות לדמיון מה הלאה? נעמוד לכל אורך הקיץ לִצְפּוֹת וְלָדוּק ולשקול וּלְפַשְׁפֵּש בין האפשרויות הבלתי-מוגבלות? או נניח מעתה לַדברים לִקרות באופן טִבעי שזה אומר: בלי שום כִּסּוּיִים לא כִּסּוּיֵי-אָחוֹר ולא כִּסּוּיֵי-פָּנִים למרות שכבר טעמנו מעץ הדעת וכבר התבוששנו וכבר כיסינו מְבוּשִׁים וכו' וכבר גורשנו מעֵדֶן בחוסר-כל וללא אשליות לתוך מציאות ערומה כמו זאת מדהימה כמו זאת עולה על כל דמיון... אבל אז להבדיל מעתה זו הייתה הפעם הראשונה שראינו עין בעין מֵאַיִן משתין האווז ומאין אלוהים והבנו פתאום לעולם שֶׁאֵין יֵשׁ מֵאַיִן ואפילו בְּגַּנֵּי-עֲדָנִים יש רק מה שיש... אז מה הפלא שמאז אנחנו יודעים ונזהרים בחשיפות וכיסויִים ברותחים ובצוננים ואפילו בפושרים... זה לא אומר שנניח לקיץ לחלוף בלי לִשְׁזוֹף ולסתיו להפשיט בלי שנביט ולחורף להקפיא בלי שנגלוש ולאביב... מה לאביב? לאביב הנוכחי שלנו אהובתי אין למיטב ידיעתי שום תקדים ולגבי הבאים הניחוש שלך טוב כשלי. [23.4.2009]