לא כְּאִילוּ. לא במילים. רק אִם
תַראה לי צהוב על-גבי כחול
מֵאַיִן משתין דג, קטן כגדול,
ישר לתוך הים שממנו נישאים ענני הנוצות
ענני הכבשים הפרות הכלבים והחתולים –
יכול מאוד להיות שאבין סוף-סוף כמו שמבינים
דבר מתוך דבר מדוע שיא השיאים
נמדד לפי הַעְפָּלָה מאחור ולא מלפנים...
הבריטים כבר מזמן לא פה.
המנדט נגמר. שערי העלייה
פתוחים לרווחה לאור היום!
למה להמשיך לפרוץ גדרות
או לבוא מִשער הָאַשפּוֹת
כשאפשר להיכנס בְּרֵישׁ גְּלֵי
דרך שער המלכים? אה?
הלכתָ אחרַי באש ובמים
עשיתָ הכל כדי להוריד
בשבילי את השמיים; להפוך
לי את הארץ לגן-עדן; לדאוג
שהכל יפרח בעִתו וייתן פריו
בעִתו. שלא יבואו אל פי עַנְקוֹקָלוֹת...
עמדתָ בדיבורך חזור ועמוד
במים ובאש – כל הכבוד!
אין כמוך ולא יהיה עד כמה שאפשר
ללמוד מניסיון העבר או לנחש
או אפילו סתם לקוות
אין לי טְעָנוֹת אין לי מַענוֹת
אני יודעת אני מבינה אני מרגישה
שאתה שאתה-שאתה... הו-אלוהים
הו-אלוהים... הו-הו-הו ... אני באה...
אני באה... אני באה... עוד רגע...
עוד רגע... איפה אתה... אלוהים...
בן-אדם... למה שָׁם... למה ... למה...
למה שיא השיאים של הבריאה נמדד ונקבע
(ואל תספרו לי שזה לא בדיוק כָּכָה)
דווקא בתחת.
