תְּמוּנוֹת חֲתוּנָה:
אִשָּׁה בּוֹכִיָה
פָּנֶיהָ מְרוּחוֹת אִפּוּר כָּבֵד
לְהַסְתִּיר פִּצְעוֹנֵי בַּגְרוּת לוֹהֲטִים
מִתַּחַת לְשִׂמְלַת הַמַּלְמָלָה
מַצִּיץ גּוּפָהּ
כָּבֵד מַה
שׁוֹלֵחַ נִיצוֹצוֹת פִּתּוּי לְכָל עֵבֶר
וְהַגְּבָרִים הֲלוּמֵי חֵשֶׁק
תּוֹפְסִים נִיצוֹץ
וּבָאִים.
וְהַבַּעַל שָׁקֵט וְקוֹדֵר.
שָׁנִים חָלְפוּ
וְהָאִשָּׁה הֵחֵלָה לִרְאוֹת
שֶׁבֵּן זוּגָהּ מִתַּחַת לָחֻפָּה
הָיָה בֵּן הַזּוּג הַמְיוּעָד.
אַט אַט הֵחֵלָה מַפְנָה אֵלָיו
אֶת נִיצוֹצוֹת אַהֲבָתָה
מוֹחֶקֶת אֶת הַסְּלִידָה
מֵהִלּוּלַת הַחוּשִׁים הַמְּטוֹרֶפֶת
שֶׁנִשְׁקְפָה בְּעֵינָיו.
וּבְבוֹא יוֹמָם לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה
הִיא יוֹדַעַת:
עֲלֵיהֶם נֶאֱמָר:
וְאֶת וָהֵב בְּסוּפָה
וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.