1. ושוב נפגוש את
ג'וחא הֶחכם.
פעם אחת הלך ג'וחא
לבַקר חברים
עשירים.
רצפת הבית
הייתה מרופדת בִּשטיחים יקרים
מקיר אל קיר, ולכן
נהגו האורחים
לחלוץ את
נעליהם בְּפתח הבית.
גם ג'וחא, בְּטרם
התהלך חופשי וּמאושר
על מרבד הקסמים,
הוריד את נעליו.
לְמוד ניסיון, לאחר
שבפעם הקודמת
נגנבו נעליו,
הניח אותם אַחַר כבוד
מתחת לבית השחי.
ג'וחא, שאל
חברוֹ בְּסקרנות,
איזה ספר
אתה מסתיר שם
מתחת למעיל?
זהו ספר
מיוחד במינו, ענה
ג'וחא, הוא
מכיר את כל הליכות האדם
ומלווה אותו
בכל דַּרכי החיים
הנפתלות.
ומניין השגת ספר
יקר זה? - שאל
הֶחבר.
אצל הסנדלר, השיב
ג'וחא בביטחה.
והספר, דע
לך, אף פעם לא
הולך יחף.
הוספתי.
אבל הפחד,
עֲטוּף שק שינה,
הולך יחף
תמיד
בנעלֵי בלי בית.
2. ג'וחא, כְּכָל הנראֶה,
היה חובֵב
מירוֹצים (עיֵין עֵרֶך
תחרות הסוס
האיטי).
פעם אחת פָּרַץ
ויכוח עֵר
בין חבריו: האם כדאי
ללכת לִצְפּוֹת
בְּמֵרוֹץ סוסים, או
אולי עדיפה
תחרות
ריצה בין בני אדם?
המילה האחרונה
כמו תמיד
הייתה של ג'וחא, כמובן.
מה דעתך? - שאלו החברים
את ג'וחא. מֵרוֹץ
סוסים עדיף, פסק ג'וחא
בלי היסוס.
מדוע? -
התעניינו החברים.
למרוץ סוסים, הִבהיר,
באים אנשים רבים.
קְהַל הצופים מריע לַמנצחים.
אבל לתחרות
ריצה לא בא
אפילו סוס אחד.
וַאֲני
בחדרֵי הלב הריקים
אין איש יוצא
אין איש
בא.
בתים בלי געגוע.
