דוד הרועה והראם

1. לא רק משה רבנו ריחם על הצאן, ורץ אחרֵי הגדי הנמלט כדי להחזירו לעדר. בכך שימש מודל מנהיגות לרחמים על העם צאן מרעיתו. גם דוד המלך כרועה צאן ריחם על הגדיים הרכים ועל התיישים הזקנים, וכך, לאחר שעבר את מבחן הצאן בהצלחה מרובה, נבחר להנהיג את עם ישראל. ומעשה שהיה כך היה. בעודו רועה את צאנו הבחין דוד כי הכבשים החזקים משתלטים על המרעה ואוכלים את כל העשב הרך והטוב, ולא הותירו אוכל לגדיים ולתיישים החלשים, שנותרו רעבים. מֶה עשה? הניח את הצאן בתוך כלוב גדול, ובבוקר כשבא לרעות את הצאן הוציא תחילה את הגדיים הקטנים והטלאים החלשים. הם רעו חופשי בין מרחבי הדשא ואכלו את העשב הרך. לאחר ששבעו היטב וסיימו את ארוחתם, פינה דוד את התיישים מהכלוב, שאכלו אף הם מהעשב הרך שנותר. רק לבסוף פינה דוד בחוכמתו את הכבשים החזקים, שאכלו את גבעולי העשב הקשים ושרשיהם. שתיקת הכבשה השחורה בין שבעה זאבים שועלים רעבים חיבלו בכרמי גופה. 2. דוד והראם בעודו רועה את צאנו במדבר נתקל דוד המלך בהר ענק. מִנַּיִן צמח פה בן לילה הר זה? חשב בליבו. טיפס דוד על ההר כדי לנוח מעט ולשמור על הצאן. דוד לא ידע שלא היה זה כלל הר, וכי הוא טיפס על... הרְאֵם הישֵן. והִנֵּה הוא יושב על אותה חיה קדמונית מיתולוגית, אימתנית וענקית שגובהה נושק לשמַים, בעודו סבור שהוא נָח על ההר. (מסַפרים שבגלל גודלו הרב לא נכנס הראם לתיבת נֹח, והוא היה קשור לתיבה מבחוץ, כשרק אפו תחוּב בחור שקדח נֹח בגג התיבה). פתאום נֵעור הראם משנתו, ודוד היה רָכוּב על קרניו! נבהל דוד מאוד והתפלל לקב"ה שיציל אותו מהחיה האימתנית. שמע ה' את תפילתו וזימן לפניו את האריה מלך החיות. כרע הראם על ברכיו ורבץ תחתיו. מיד ירד דוד מעל גבו של הראם. אולם אז נפל עליו חיתתו של האריה. התחנן דוד לה' שיציל אותו מפי האריה כפי שניצַל מקרנֵי הראם. לפתע עבר שם צבי, שזימן הבורא. התחיל האריה לרדוף אחרי הצבי עד שנעלם. ולדוד היתה אורה ושמחה.