רוב

את רוב הדברים שאני יודע שלמדתי אותם שָׁנִים על שָׁנִים במבט לאחור עדיף לא לדעת אם רוצים להיות רק מאושרים אבל איך אפשר לרצות לא לדעת על עוולות הגובלות בשפיכות דמים ועל אלה שעברו את הגבול הדק ואיך אפשר לשתוק כשיודעים? עובדה שאפשר כי הרוב יודע על פשעים נגד האנושות שעושים משטרי אספסוף פטריוטי והרוב שותק או פּוֹעֶה מֶה מֶה והרוב אוכל מחרבן וישן מול מצב שאין כביכול לשנות ואין באמת לשנותו כי הרוב מתעלם או משלים איתו כי הרוב מעדיף לרוב לא לדעת דברים שצריכים להדיר כל שֵינה כי הרוב רוצה שיניחו לו להיות מאושר וְתוּ לא – דברים רבים שאני יודע ניחשתי מראש ורבים אחרים נודעו גם לי רק למפרע (לפחות כך נדמה גם לי לפעמים) ומצחיק ועצוב לי גם לדעת שהשקעתי שנים יקרות כה רבות בירידה לחקר שורשי הרוע שרק רוב שאיכפת לו יכול לעקור מצחיק ועצוב – עוד אוקסימורון עוד דבר שמכיל גם את היפוכו ולכן מאפשר לי לכל היותר לא לצחוק ולא לבכות כשלדעת אותך היה בכוחו (אילו נודעת לי לפני הכל) להפוך גם אותי רק מאושר אבל זה קורה באיחור גדול כי הייתה לי יכולת מוּלֶדֶת גדולה לדחות סיפוקים – וניצלתי אותה לדחיית סיפוקים עד כדי כך שאיבדתי אותך בשיא הפריחה.