נְאַת-מִדְבָּר

היא כול-כך יָפְתָה וכול-כך חָכְמָה שכולם רצו בה בכול מחיר ומי לא היו עבדים שלה עד ששוחררו נגד רצונם וקשה מנשוא כמו למות לשווא היה לראותה בזרועות אחר – כול מי שזכה לבוא אל תוכה בא למעשה בסוד הבריאה ואם בא באור הוא קדוש עכשיו כמו מי שראה אלוהים וחי וקשה מנשוא להיות קדוש אחרֵי רְאוֹת את ערוות דברה כי ערוות דברה למי שראה היא כמו סנה בוער ואינו אוּכָּל – כה קדוש היה המקום שלה שלא די היה לעמוד יחף וזו הסיבה שבלי לעפעף שַׁלְתִי כול בגדי מול הסנה שלה... ואחרי הכול? כמו אחרי הכול: מהסנה בקע קול דממה דקה.