הֵם הָלְכוּ שְׁבִי אַחַר מַבָּטָיו
בְּעוֹדוֹ עֲדַיִן בְּמֵיטַב יָמָיו.
הֵם הָלְכוּ גַּם אַחַר אֲרוֹנוֹ,
בְעֵת שֶׁמֵּת הָאָבִיב, בִּיבֹשֶׁת אוֹנוִ;
כִּי הֵם הִסְכִּינוּ, כִּי הִכִּירוּ עַכְשָׁו
בַּמַּצָּב לַאֲמִתּוֹ,
וְעָמְדוּ עִם הַקַּיִץ בַּתּוֹר,
וְחִכּוּ עַד לַבָּא אַחֲרָיו
- עַד לַסְּתָו.
בִּשְׂדֵי הָאַהֲבָה.
וְאַתְּ כְּמוֹ עֲנָת שֶׁבַּמִּטָּה:
אֵין בָּךְ אֲפִלּוּ גַּם חֶלְקָה אַחַת טוֹבָה
שֶׁאֵינֶנָּה זְרוּעָה, נְטוּעָה, אוֹ שְׁתוּלָה
וְחַמּוּקַיִךְ כְּבָר עוֹטֵי טַלִּית
שֶׁכֻּלָּה פְּרִיחָה אֲדֻמָּה וּתְכֻלָּה.
