סליחות
חודש אלול הוא חודש הסליחות. יהודים שומרי אמונים משכימים קום ומתפללים ליושב מרומים שיסלח על החטאים לפני "הימים הנוראים" : ראש השנה ויום הכיפורים, בהם יכתב ויחתם גורלם בידי יושב מרומים.
והנה מדינת ישראל נדרשת גם היא, על-ידי שתי מעצמות שכנות, טורקיה ומצרים - להביע התנצלות ולבקש סליחה.
הצדיק הטורקי הגדול,
ארדואן, גם הציב כבר אולטימאטום- ההתנצלות על אירועי ההשתלטות על המרמרה חייבת להנתן בתוך 48 שעות ולא...
זהו אותו ארדואן שצבאו הרג רק השבוע, ללא משפט, מעל 100 כורדים, רובם אזרחי טורקיה, בהפצצות מן האויר. זהו אותו ארדואן שעודד את אנשי המרמרה לפרוץ מצור ימי חוקי שהטילה ישראל, מדינה ידידותית לכאורה, כדי להתגונן מהברחת נשק וטילים המופעלים נגדה ע"י ארגון טרור שהשתלט על עזה.
זהו אותו ארדואן המקבל חררה מהזכרת הטבח הטורקי במיליון וחצי אזרחים ארמנים חסרי-ישע, ומוכן לנתק יחסים דיפלומטיים עם כל מדינה שתדרוש התנצלות טורקית על הטבח הנורא ההוא.
ארדואן הוא צדיק קטן מאד. כמו היטלר ימ"ש הוא עלה לשלטון בבחירות, אך מאז הוא חיסל על מוקד כח שעלול לעמוד מולו, בדיוק כפי שהנאצים חיסלו את המפלגה הקומוניסטית ומנעו מציריה להגיע לרייכסטאג, אחר כך חיסל הצורר את הס.א. שהעלה אותו לשלטון וניטרל את כל בכירי הצבא, הורמאכט, שלא הסכימו עמו. כך ארדואן הביא למאסר מנהיגי מפלגות שהתחרו בו וניטרל את הצבא, שהגן על הדמוקרטיה החילונית מאז ימי אתאטורק, והופך די מהר לרודן.
היטלר גיבש סביבו את העם הגרמני- מצד אחד החמיא לעם שהוא הגזע הארי,העליון, מול היהודים, הצוענים והסלאבים הנחותים, וסביב הצבא המתחמש, ומצד שני הציב מולו אויב דמיוני: היהדות המשתלטת על העולם ומנהיגה את הקומוניזם
ארדואן נוקט בדרך דומה. מצד אחד הוא מלכד את עמו סביב האיסלאם הגואה, המבקש להשמיד את הכופרים, ומצד שני מציב מולם אויב שיש לשנוא: המיעוט הכורדי וישראל.
אנו בבעיה קשה: טורקיה הייתה בת-ברית נאמנה שנים ארוכות, בעלת קשרי מסחר וביטחון ענפים עם ישראל. מוסרית והגיונית - טורקיה צריכה לבקש את סליחתנו. מדינית וביטחונית - אסור להחמיר עוד את המשבר שארדואן יצר. האמת- קשה מאד להחליט. מצד אחד-קשה לבלוע צפרדע לא-כשרה זו, מה גם שכלל לא ברור אם ארדואן לא ימשיך במסע השיסוי שלו נגדנו, ויראה בהתנצלות עוד הישג בדרך החתחתים בה בחר.
המצב עם המצרים די דומה. אין ספק שהנהגת מצרים נתונה בימים אלו במצב קשה. כל אנשיה הם אנשים שהעלה לגדולה הנשיא מובארכ שהודח, וכיסאותיהם מתנודדים מול ההמון המתפרע אחרי הצלחת המהפכה.
השלום עם מצרים היה "קר" ועדין גם בימי מובארכ, ועתה הוא שברירי בהרבה.
גם אין לי מידע מדויק מה קרה באותו יום דמים בכביש 12. מי באמת ירה בחמשת החיילים המצריים? האם הם ירו לעבר כוחותינו? מדוע אין צה"ל מוסר מידע בנושא רגיש זה?
אין ספק שמצרים לא מלאה את תפקידה לשמור על גבול שקט עם ישראל, ולמנוע חדירת מרצחים וירי מתוך שטח מצרי ריבוני לתוך ישראל, לא ברור גם כיצד לא הגיבו החיילים המצריים שסמוך ממש לעמדתם התארגנה חולית הטרור הגדולה. לפי העיתונים אחד המחבלים גם לבש מדים של הצבא המצרי.
שוב - כל שלום קר עדיף על מלחמה חמה...גם מסוכן מאד לתרום לנפילת החונטה הצבאית השולטת כיום במצרים, שאנשיה מוכרים לנו, כי במקומם עלולים לתפוס את השלטון האחים המוסלמים ודומיהם.
פה הייתי קורא לממשלת ישראל, אומנם על סמך המידע המועט שיש בידי, לעבור על מידותינו ולהתנצל בפה מלא, אלא אם כן יש הוכחות בדוקות שלא כוחותינו פגעו באותם חיילים מצרים או שהם ירו על כוחותינו.
אלא שאז יש לחשוף מידע זה, וכל זאת להביע שוב צער. בכל זאת אנשים של מדינה שעמה יש שלום מתון .
נכון שהתנצלות תפגע בכבודנו. זה לא נעים אך לא נורא. דומה שזהו המקרה בו עדיף להיות חכם יותר מלהיות צודק.
נטישת המסכים המפקחים על הגבול בידי החיילות שזה תפקידן
אירוע זה הוא חמור ומסוכן. חיילות עייפות נטשו את משמרתן, וסיכנו בכך חיי חיילים ואזרחים שעל שמירת חייהם הן מופקדות. זהו מרד והפרת משמעת מהסוג החמור ביותר.
חבל שהיו לחיילות אלו טענות קשות של עומס יתר, כאבי עיניים וגוף וחוסר תנאים ויחס גרוע. טענות אלו חייבות להבדק ואם יש בהן ממש, וחוששני שיש, על הצבא לדאוג מיד לשיפור המצב.
עם זה- משהו בלב מתנגד למיצוי מלוא חומרת הדין עם בנות אלו.
הן התגייסו והגיעו לתפקיד קשה ומתיש זה, מי בהתנדבות ומי בפקודה. אולם במדינה בה יש גיוס חובה שאינו מיושם, בה מגזרים שלמים באוכלוסיה פטורים משירות צבאי, ובו כה רבים שכן חייבים בגיוס ומשתמטים ממנו, מבלי שהדין עמם ימוצה, ובהם אמנים ידועים ומפורסמים אחרים; בעת שבנות במספרים גדולים משתמטות משירות בטענות שקר שהן דתיות או נשואות; במדינה שכה רבים מילדיהם של מנהיגי המדינה ומפורסמיה, כולל ילדי קצינים בכירים וחברי ממשלה, משרתים בגלי-צה"ל, בדובר צה"ל, ברבנות הצבאית ובשלל תפקידים קלים- קשה ואולי לא ראוי למצות את הדין עם אותן בנות המשרתות בתפקיד קשה ואחראי, סמוך לגבולות, שכנראה הגיעו למצב שלא יכלו לשאת בו.
יש להעמידן לדין, אך אין למצות עמן את הדין. הייתי מחפש דרך לענישה הולמת אך עם אפשרות לבנות "לחזור בתשובה" ולתת להן הזדמנות שניה שאם תנוצל כהלכה הרשעתן תימחק ולא תכביד על חייהן בעתיד.
שר הביטחון מטעם מפלגת עצמאות
השר הנכבד, שגם שימש בעבר ראש ממשלה, והגיש הצעות, מרחיקות לכת מדי, לערפאת בזמנו; אשר רץ תמיד אל ראש הפירמידה תוך שהוא דורס כל מי שעמד בדרכו; אשר השכיל לחמוק מכל תקלה לה גרם או בה היה מעורב, אם כמפקד אוגדה, אם בצאלים, אם בפרשת העמותות שלא מוצתה, אם באופן פינוי לבנון והפקרת צד"ל, אם בשערורית מינוי הרמטכ"ל; אם כקצין ואם כראש מפלגה או שר, אשר "עשה לביתו" ומיקם אותו במגדלי אקירוב בעת היותו ראש מפלגה סוציאליסטית, אם בחוסר הטיפול בבעיות הביטחון השוטף- באי בנית הגדר עם מצרים ושטפון הפליטים וההברחות שם; באי הקמת מקלטים והכנת העורף למלחמת טילים; אם בהשלמה עם הירי המתמשך של טילים ופצצות מרצועת עזה וסיני; אם במחדל אי-חלוקת המסכות לאוכלוסיה.
שר אשר בעצמו מבזבז הון עתק בנסיעותיו לחו"ל עם פמליה מנופחת; על חשבון הציבור; אם בהכנסת סדר למשרד הביטחון וסגירת המשלחות המנופחות המוחזקות בסכומי עתק בחו"ל, כמו רוב משלחות הרכש.
השר הנכבד עומד עתה בראש מפלגה קיקיונית שכל מטרתה לשמר לו את כס שר הביטחון -דומה כי ראוי לו ולנו שיפנה את הכס הרם ויתפנה להרחבת מפלגתו וביסוסה. אם לא למען המפלגה הנה למעננו, "ולתפארת מדינת ישראל".
