|
לב כשעון מתקתק,
ופעימת הלב, כמוהו דקה,
ומחבקת,
את מחוגי הזמן.
כמו יש עוד עת לרקום,
כמו יש עוד עת לרקוד,
ולרקום,
בזו הדרך,
עוד חוט אחרון.
הקשב איך הזמן מתאהב.
נס מתקרב אל נס,
שט אל ידיי.
רטט חולף,
ומתחלף בי,
בשמש חדש העולה.
לב מתכנס אל לב,
שר עד אלי.
עד שתבטיח,
עד שתניח,
לשחר חדש של הלב.
ומי מסכן את הלב?
המסע הזה, כולו נשיקה
המחבקת,
את מחוגי הזמן.
הן יש עוד זמן לרקוד, ולרקום
אל זו הדרך,
חוט אחרון כראשון.
הקשב איך הזמן מתאהב.
נס מתקרב אל נס,
שט אל ידיי.
רטט חולף,
ומתחלף בי,
בשמש חדש העולה.
לב מתכנס אל לב,
שר עד אלי.
עד שנבטיח,
עד שנניח,
לשחר חדש של הלב. |