האנושות התברכה סוף-סוף, אחרי מיליוני שנים של שלטון הכוח והעריצות, בברכת הדמוקרטיה. סוף-סוף זכו בני-האדם להשכלה, ולחלקם (הקטן עדיין!) הוענקה הזכות לבחור את שליטיהם ובמידת הצורך להחליפם מעת לעת. לא עוד "כל דאלים גבר", לא עוד מלכים אבסולוטיים ששלטו ברודנות מוחלטת ואשר ראו עצמם כאלים או בני-אלים, או, כמו במלכות ישראל, היו לפחות בחיריו של האל, המשוחים בידי שליחיו-נביאיו.
זכינו והוקמה מדינת ישראל. מדינה דמוקרטית לעילא ולעילא. אומנם
דוד בן-גוריון, שהכריז על הקמתה, שלט בה תחילה ביד רמה, אך בעיקרה היא מדינה דמוקרטית בה שולטים האזרחים על-ידי נציגיהם הנבחרים לכנסת. למעשה, יש לכל אזרח הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, אם במפלגה קיימת ואם בהקמת מפלגה חדשה, תוך ניצול הזדמנות והשגת מקורות מימון ותמיכה בציבור.
הבה נעצור לרגע ונהרהר: מהי הזכות הדמוקרטית לבחירה? למעשה זו זכות שלכאורה יש לצדה חובות קשות, ואין כוונתי לאותה חובת-בחירה הקיימת במדינות מתוקנות משלנו בתחום זה - אשר מחייבות את האזרח להטריח עצמו לקלפי ולבחור, ולא רק ליהנות מיום-בטלה כמו אצלנו.
ובכן, מה הן החובות שלצד זכות הבחירה? זו החובה לחשוב, לשקול את ההצבעה, שיקולים של מדיניות-חוץ ופנים, שאלות של שלום או מלחמה, של הלאמה או הפרטה, של מדיניות הרווחה ועומק השירות לאזרח, שאלות של משילות, של שלטון החוק, של זכויות האזרח וזכויות המיעוט, של קשרי דת ומדינה, שאלות של חלוקה הוגנת של הנטל הביטחוני והכלכלי, וכמובן שאלות של אהדה למועמד זה או אחר, אמונה בכוחו להיטיב עם המדינה או האזרח. לא נעלמים גם שיקולים עדתיים, דתיים, שיקולי מגזר ועוד ועוד.
הצבעה דמוקרטית?
ועתה - שאלת תם: האם האזרח בישראל אכן מצביע, בהיבט המהותי, לא הטכני בלבד, בצורה דמוקרטית? ואולי נשאל אחרת: האם האזרח המצביע ממלא את שכינינו לעיל "החובות" שבצד הזכות להצביע?
אומר כבר כאן - אני מסופק מאוד. הרושם הכללי הוא שמרבית אזרחי המדינה פטרו עצמם מחשיבה מעמיקה, מהתחבטות בשאלות שעל הפרק. הרבה יותר נוח ליצורים מקדמת דנא, כולל לברייה האנושית, לחיות בעדר או להצטרף לעדר. זה נוח, היצור מוקף ביצורים דומים, יש מי שחושב עבורו ומנהיג אותו. בלשון אחרת: החיים בעדר חוסכים ממך את החשיבה ואת ההתחבטות.
העדר מונהג בידי מנהיג - זו עשויה להיות הפילה הבכירה בעדר פילים, זה יכול להיות הפר האדיר מכולם בעדר בני-בקר, בין במרעה החקלאי ובין בעדר ביזונים או תאוים בבר; בידי המשכוכית המושכת אחריה את בני-הצאן, או בידי הרועה האנושי אשר מגן על עדרו, מנהלו על נאות-דשא ומי-מנוחות, ומובילו במועד שיקבע לחליבה או לבית-המטבחיים.
הבה נשוב מעולם החי לבחירות בישראל, ונתבונן במפלגות המשחקות בימים אלו בפנינו:
מפלגת שס מונהגת, תיאורטית לפחות, בידי הרב
עובדיה יוסף, או בן-טיפוחיו התורן. כל מאמיניו, למעט הרב אמסלם, יצביעו כפי שיורה הרב. בין בבחירות לכנסת, בין בהצבעת הנציגים בכנסת, ובין ביציאה להפגנות המונים בעת הצורך.
המפלגות החרדיות פועלות באותו כיוון. הן הסתדרו כחיילים נאמנים (לא בצבא, כמובן) וסרות פה-אחד לפקודת המנהיג התורן - הרב שך, הרב אלישיב, זכרונם לברכה, או יורשם. אחרים מסתופפים ב"חצר" חסידית, תוך ציות מוחלט ובהתלהבות-קודש לצו האדמו"ר, בידיו הפקידו את כל ההכרעות וההחלטות. הוי, מה יפה שירת הרועים לצלילי חליל-הקסם... לא בהכרח חלילן העכברים מהמלין...
מפלגת ישראל ביתנו היא מפלגתו של איש אחד -
אביגדור ליברמן. הוא המחליט על רשימת המועמדים לכנסת, הוא הממנה מטעם מפלגתו את השרים, והוא המורה לחברי הכנסת כיצד להצביע. הוא גם המחליט בלעדית אם לרוץ בבחירות ברשימה עצמאית או כתף אל כתף ברשימה משותפת עם הליכוד. מר ליברמן, כשמו, הוא האדם החופשי היחיד (ליבר) ברשימתו.
יאיר לפיד הקים, ממש בשתי ידיו, את
מפלגת "יש עתיד". ממש בשורה לעם ישראל. הנה מוקמת שוב מפלגת מרכז, בראשות עיתונאי שקנה ביושר את עולמו בעיתונות הכתובה והמשודרת ותרגם אותה להון פוליטי. הנה לנו מפלגת מרכז, בית להמוני צעירי בית-ישראל. האומנם? רבותיי, רגע, במפלגה הזו יש בעל-בית! הוא לבדו יקבע, למשך שבע השנים הבאות, מי יהיו נציגי המפלגה לכנסת (שבע השנים הטובות? הרעות? היכן צפנת פענח שינתח את חלום פרעה). אכן - הדמוקרטיה בהתגלמותה (מלשון גולם, כמובן). כבר יש לכוכב הטלוויזיה הפופולרי עשרות אלפי תומכים שעדיין אינם יודעים את מי יבחרו לכנסת, מלבד לפיד ו"נסיך
סלקום"
יעקב פרי...
שם המפלגה מטעה. השם הנכון הוא "מפלגת יש לפיד". משום מה אין הוא מזכיר לי דווקא את אביו המנוח, טומי לפיד ז"ל, אלא את מפלגתו של רפול, שליצנים כינוה "מפלגת המיליון" ולא בשל הרופא רודף הבצע שהורשע בעבירות סם, או החשמלאי שנרכש על-ידי
שמעון פרס באתנן מכונית כדי שיצביע בעד הסכמי-אוסלו, אלא כונתה כך כי רפול צעד לכנסת כאותו אחד ואחריו שישה אפסים... נקוה שהמחזה לא יחזור על עצמו.
ומה במפלגה הגדולה כיום,
הליכוד? כבר אינני יודע אם המנהיג,
בנימין נתניהו, ניהל יותר רומנים כגבר או כמנהיג מפלגה. הוא הגה את האיחוד עם קדימה של מופז, בקושי שככו הדי הגירושין הרועמים וכבר נישא למפלגת ישראל ביתנו... האם לציבור העצום של בוחרי הליכוד ניתנה הזדמנות ממשית לחשוב על נישואין-גירושין אלו ולהחליט? ולא נדבר על חיזורים אחרים, כמו החיזור אחרי
מיט רומני בעיצומן של הבחירות בארה"ב...
במפלגה הגדולה היריבה,
מפלגת העבודה, שולטת הכוהנת הגדולה
שלי יחימוביץ'. גם היא באה מן המדיה, שם זכתה להערכה רבה. היא הפיחה רוח חדשה במפלגה הגוססת אשר
אהוד ברק הוציא כמעט את נשמתה. ובכן - גם שלי יצאה למסע רכישות מהיר ומזהיר. בידה הכוח לאשר מועמדות למועמדים אשר לא צברו את הוותק הנחוץ לבחירה. היא הטתה כתף קרה, אם גם בצדק מבחינת טובת מפלגתה, למרב מיכאלי, והאירה פנים למועמדים אחרים, תוך שינוי כללי הבחירה, כמו של נציגי המחוזות והמגזרים. היש ספק מי הוא המחליט הבלעדי במפלגה? מי יתווכח עם המושיע?
על הרשימות הערביות מוטב שלא נדבר פה, גם לא על מפלגת העצמאות, שכולה צומחת מנעליו של אהוד ברק.
תאמר: זו זכותו הדמוקרטית של האזרח להצטרף ולהשתייך לעדר? אכן - אם אתה כבש הנך צודק. הצטרף לעדר ושתוק. יש מי שיחליט בשבילך ויחסוך ממך את ההתחבטות למי להצביע. אולי לשם ביטחון ושקט ינסר את קרניך, אך לשם מה לכבש קרניים?
בעיניי, אם זו דמוקרטיה, הרי שהיא דמוקרטיה עצובה מאוד, גם אם העסקנים והתומכים נלהבים מאוד.
