X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  שירים

להשאיר ת'מצב כמו שהוא
זה חֲסַר-אַחרָיוּת ואבסורד
אבל גם כבר בלתי-אפשרי
לשנות את הכול חד-צדדית.
ודווקא בגלל שהרבה מאוד
כבר אבד ולעולם לא יחזור
חובה על כול צד ליטול סיכונים
כדי למנוע חורבן סופי –
נטילת סיכונים הדדית
בלי שום תנאים מוקדמים
אין בה מקום לְטָעוּת
כמו ריקוד על קָצֶה של מָצוּק
אז לא די בשניים לטנגו
גם אם שני הצדדים מסכימים
לרקוד אותו על קְצה מָצוּק
בלי שום תנאים מוקדמים;
אבל לא יהיה פה ריקוד זוגות
כי שום צד לא יודע לרקוד
בלי לדרוס לשֵני יבלות
עד זוב דם וריסוק אצבעות –
כשדורכים לך על כול יבלת
עד זוב דם וריסוק האצבע
שום מָצוֹק לא יכול להצדיק
ריקוד על קָצֶה של מָצוּק;
הפתְרון הוא אחד – אין שני:
שכול צד יצמצם את עצמו
וישאיר די מקום לשֵׁנִי
לרקוד בעצמו עִם עצמו.

תאריך:  15/04/2013   |   עודכן:  15/04/2013
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
טנגו עצמאות
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
אתה צודק-יש כאן מקום לשנים
איתן ק.  |  15/04/13 18:02
 
- תודה, איתן
עידןסובול  |  15/04/13 19:17
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות חגים ומועדים
יהודית מליק-שירן
יום הזיכרון האישי שלי
יוסף עברון
במחצית מאי 1948 , עם הפינוי הבריטי מא"י ישראל ופלישתם של צבאות מדינות ערב - נכנסה מלחמת הקוממיות להילוך גבוה. לבקשת מפקדת ההגנה קיבל על עצמו האצ"ל , בין יתר המשימות, לפתוח בהתקפה על רמלה, "כדי למשוך כוחות אויב מחזית לטרון". התקיפות החלו ב-16 במאי ונמשכו עד ל-11 ביוני, תחילתה של ההפוגה הראשונה. מוצבים עברו בלי הרף מיד ליד וחמישים ואחד מאנשי האצ"ל נפלו בשערי העיר
איתן קלינסקי
הבמה בביתן עשר במגרשי התערוכה לא שידרה בערב יום הזיכרון מצע מפלגתי. היא שידרה אמירה נחרצת של יהודים ופלשתינים, המכירים זה בזכותו של זה למדינה, ושאלימות מביאה בעקבותיה עוד אלימות
דן אלון
הם מהלכים בינינו היום. עדיין חיים, אך לא לעוד הרבה זמן. הם אינם יודעים זאת, ואולי בעצם כן. אני כותב עליהם, ואולי בעצם אני כותב על עצמי. המלחמה הבאה היא עניין של זמן. היא עובדה. היא לא שאלה, אלא תשובה. היא תשובתו של הכשל שלנו למנוע אותה
יוסף קנדלקר
נסיבות מותך גרמו לכך שאני עדיין נזכר בך. גם העובדה שעליי הוטלה האחריות לארוז את הארון האישי שלך, ולשלוח אותו למשפחה שלך. לרשום כל דבר ולהכניס לשקית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il