השנה, החורף מהתל בנו,
החזאים מבוישים ונבוכים.
הבטיחו עננים, הבטיחו גשמים,
השמיים שומעים, מעט מתקדרים,
לאחר כמה שעות חוזרים ומתבהרים.
הרותם החליט לפרוח ולא להמתין,
השיטה התחילה להצמיח ניצני פרחים כתומים.
מעט כלניות, בגינתנו, גילו קצת סימני חיים.
אבל הדיונה שוממת, החרציות נמוכות ואינן פורחות,
כולם ידעו ימים יותר טובים.
עלים של חובזה (כשהיינו קטנים קראנו לה לחם ערבי)
מאוד טריים ומאוד קורצים,
הכנתי חביתת ירק מצויינת, כבוד טעים לאורחים.
מי יתן ועוד יגיעו כמה ימים של חורף, הגשם ייזכר להגיע,
אפילו אם זה יקרה בפורים ואת המחופשים יפתיע.
תן לנו הגשם אפילו לא כל-כל בעיתו, ובדיונה עוד קצת פרחים.
תן לנו להרגיש עוד קצת קור וחורף,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
