בֵּין הַבְּתָרִים (*)

השיר נכתב לפני כארבעים שנה. רעיתי ואני עבדנו בהוראה בקריית שמונה, שהייתה נתונה לירי קטיושות. חרדה מפני הבלתי נודע וחשש מפני רשפי אש אוכלת וכותשת ליוו אותי, כאשר כתבתי את השיר "בין הבתרים". אל השיר הזה, אל ימי האימה מהקטיושות, חזרתי אחרי שתמו הימים הקשים של קיץ 2014, כשמלווה אותי חשש שזה לא תם. הערב קראתי את השיר בפני קהל ברחבת הסינמטק, שהתאסף באהל המחאה, שהקימו חברי פורום הורים שכולים ישראלים ופלשתינים שבחרו בדרך השלום והפיוס. בֵּין הַבְּתָרִים הָלַכְתָּ שָׁם אַבְרָם עַל כְּתֵפֶיךָ הַתּוֹר וְהַגּוֹזָל וְהִשַּׁבְתֶּם יַחְדָּו רוּחַ בָּעַיִט אֶל מוּל עֲלֶטֶת אֵימָה תַּנּוּרֵי עָשָׁן וְלַפִּידֵי אֵשׁ, שֶׁנָּסוּ אָחוֹר מִפְּנֵי מַשָּבִים בּוֹהֲקִים וְאוֹרוֹת חַמָּה. רָעֵב חַיִּים אֲנִי פּוֹסֵעַ אֶל תּוֹךְ מַחֲשׁוֹף מֶרְחַקִּים מְבַשְּׁרִים לְבַקֵּשׁ בַּשֵּׁנִית אַבְרָם לְהַר הַמּוֹרִיָּה- לְהַשִּיב מַהֵר מַשָּב בּוֹהֵק וְאוֹרוֹת חַמָּה בָּעַיִט. בַּשֵּׁנִית אֲבַקֵּשׁ אַבְרָם לַחֲגוֹר לְמָתְנָיו אֶת הָאֹפֶק לָשֵׁאת עַל כְּתֵפָיו הַתּוֹר וְהַגּוֹזָל לְהַשִּׁיב מָהֵר יַחְדָּו רוּחַ בָּעַיִט הַנּוֹסֵק מֵעַל הֲרָרֵי יִשְרָאֵל- עֲלֶטֶת אֵימָה תַּנוּרֵי עָשָׁן וְלַפִּידֵי אֵשׁ. רְעֵבֵי חַיִים פּוֹסְעִים נְעָרִים חֲגוּרִים בַּעֲצֵי עֹלָה עַל גַּבָּם וְאֵשׁ מַאֲכֶלֶת הוֹלֶכֶת אִתָּם יַחְדָּו הֵם הַשֶּׁה לְעוֹלָה בּוֹנִים אֶת הַמְִּזְבֵּחַ עוֹרְכִים אֶת הָעֵצִים עוֹקְדִים אֶת הַחַיִים לֹא בָּא אֲלֵיהֶם מַלְאָך מִן הַשָּׁמַיִם לֹא בָּאָה הַֹצַּעֲקָה אַל תִּשְׁלַח יַדְךָ אֶל הַנַּעַר לֹא בָּאה דִּמְעָה מִתְחַנֶּנֶת אַל תַּעַשׁ לוֹ מְאוּמָה וְלֹא בָּא אַיִל בִּסְבַך בִּקְרָנָיו, בָּאוּ רַק חִיּוּכִים מְמֻסְּגָרִים בְּמוֹדָעוֹת שְׁחוֹרוֹת מְבָרְכוֹת חַיִּים שְׁרוּפִים בְּמִזְבְּחוֹת הָעוֹלָה לְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת. 19.1.1975