הַדָּבָר הַאֲמִתּי

כשנגמור לעבור את הגשר מעל התהום הַרַבָּה נחגוג כמו שלא חגגנו שום יְשׁוּעָה עד עכשיו נחגוג כמו שלא חגגנו נחגוג עד שלא נבדיל בין פָּנִים וְאָחוֹר – מַעְלָה מַטָּה ובין בליטה לבין חוֹר כי מכול הגשרים שעברנו מֵעַל חַתְחַתֵּי החיים זה גשר ראשון שהוא באמת מַעֲבָר הֶכְרֵחִי מַעֲבָר שֶׁאֶת כל קודמיו הייתה אפשרות לַעֲקוֹף והיה גם די זמן לִשְׁקוֹל באיזה אַחֵר לִבְחוֹר כמו שהיה זמן לשקול ולִטְרוֹת ולַחֲכוֹךְ ולִבְרוֹר בין אהבות שונות עד שֶׁקָרְתָה זאת שהיא הַדָּבָר הַאֲמִתּי ואִם לא אֶעֱבוֹר גשר זה אִתָּהּ בכול מחיר יימחק לנו כול העתיד ורק הֶעָבָר יישאר – על העבר לבדו יודע כול מי שניסה אי-אפשר לקיים חיים בשום מציאות יְדוּעָה לכן נעלה על הגשר שאין בִּלְתּוֹ עכשיו בין האתמול לָמָחָר גם-אם הוא הֲרֵה-סַכָּנָה (שכחתי כמעט לציין שהגשר הוא לא רק רעוע: הוא נשלט באש צולבת (24/7).