זו הייתה מערכת הבחירות המלוכלכת מכולן
לא הייתה עוד מערכת בחירות כה מלוכלכת. כל השמאל והמרכז תקפו אישית את בנימין (ביבי) נתניהו, את אישיותו, ובעיקר את חוסר אמינותו, את יריבותו (בעיקר עקב הנאום בקונגרס) עם נשיא ארה"ב אובמה, והעמיסו עליו את כל מדווי המדינה - את הכשלונות שנטענו במבצעי
עופרת יצוקה וצוק איתן, את אי-חיסול שלטון החמ"ס בעזה ב"צוק איתן", הגם שכל העיתונות והגנרלים הזהירו מכניסה קרקעית מהירה לעומק הן בשל הקרבנות הצפויים והן בשל החשש לשלוט בעזה ולפרנס את תושביה; את העדרה של תוכנית מדינית ושיתוק המו"מ עם הרשות הפלשתינית, את יוקר הדיור. את הצפיפות בבתי-החולים. את קשייו הכלכליים של
ידיעות אחרונות בתחרותו עם
ישראל היום. דבר לא נעדר. ניפחו את דוח העוני, כאילו נשתכחו כבר 40 השנים הראשונות למדינה.
איש לא הזכיר את הישגי השלטון - מיקוד העולם החופשי בהתגרעינותה של טהרן, את יום הלימודים לבני-שלוש, את חציית המשבר הכלכלי העולמי בשלום, את אחוזי האבטלה הנמוכים יחסית (כן - גם מובטל אחד זה אחד יותר מדי). את השלום הנמשך עם מצרים וירדן, גם אם הוא שלום קר. את השקט היחסי בגבולות, את בלימתה היחסית של הסתננות עובדים אפריקנים ואת המכה הקשה לחמ"ס.
המבקרים שהעמיקו להשתלח בו הם אותם האנשים שמימשו את המדיניות הזו וכשלו בה: שר אוצר כושל ששיתק את משרד האוצר בשל חוסר נסיונו, ובשל תוכנית מע"מ אפס שגרמה נזקים אדירים לרוכשי דירות שהקפיאו את הקניה בציפיה למימוש ההבטחה; שר שעיכב תקציבים למשרד הביטחון להורדת מחנות הצבא לנגב, ולמשרד הבריאות ולבתי-חולים שנחנקו מחוסר משאבים; שרת משפטים שניהלה למעלה משנה מו"מ עָקָר וכושל עם אבו-מאזן ואחרי שהצהירה שאינו פרטנר תקפה בשל כך את שולחה, את ביבי, וזה מעבר לכאוס שהשליטה במשרד המשפטים ולהתקפותיה, בלשון בִּיבִים משולחת רסן בטלוויזיה על ביבי; שרת בריאות מלאת רצון טוב שלא השכילה למשוך מראש מפלגתה, שר האוצר, תקציבים לקידום הבריאות.
גנרל שריון מסוים, שעל חכמתו יש חולקים, ארגן 200 קצינים בכירים ורבי זכויות, שתקפו מתחת לחגורה את ביבי, הגם שֶׁקּוֹלָם לא נשמע בזמנו כנגד
הסכם אוסלו, שהביא מאפריקה לכאן את ערפאת וחבר מרצחיו ומתאבדיו, לא נשמע קולם כנגד אסון ההינתקות שיזם שרון ממניעים עלומים וחסרי-שחר, הם לא הרימו קול כנגד מינוי טייס מצטיין לרמטכ"ל וכנגד הססנותו מלחימת קרקע במלחמת לבנון; התנגדותם לא נשמעה ביחס לשחרור אלף ומאה מחבלים בעסקת שביט, שממש נכפתה בידי השמאל על ראש הממשלה (כן, הוא היה חלש ולא עמד בלחץ) ואשר אביו היקר (מאד), מר שביט, ניסה על בסיס גלי הפופולריות התקשורתית ושחרור המרצחים להבחר לכנסת...
ועוד לא הזכרנו את כל העמותות שניזונו מכספים אירופיים ואמריקניים, אפילו כאלו שמקורם ב"בית הלבן", שעסקו בשיסוי ותקיפה של ביבי ומשפחתו.
ואם יאמר האומר שביבי "הרוויח ביושר" את ההתקפות עליו, משהעמיד עצמו במרכז, הן בהתעקשותו לנאום בקונגרס בארה"ב ממש ערב הבחירות, ולאחר שמרבית ההסברה של הליכוד, על סרטוניה (המביכים בחלקם), נסבה עליו, וגם אם קשה קצת לחלוק על קביעה כזו, הנה קשה להשלים עם השיסוי הכללי כנגד משפחתו. באופן מתמיה גם
מבקר המדינה מצא לעצמו זמן מתאים לפרסם דוח שחלקו בנוי על שמועות שטרם נבדקו עד תום...
כי תוקפיו של ביבי לא הסתפקו בהתקפה עליו. ייתכן שלא כל עם ישראל מאוהב ב
שרה נתניהו, אך יריבי ביבי תקפו אותה בארסיות שצפע היה מתברך בה. טרם סלחו לה את ההוצאות המופרכות לכאורה בבית רה"מ; את הבקשה למיטה במטוס ללונדון ומה לא. "הגל החדש" ערב הבחירות החל בשטויות כמו שימוש ברהיטי גינה ממשלתיים (שישארו ממשלתים) בקיסריה ולא ברחוב בלפור; איסוף ומכירת הבקבוקים; נמשך בהוצאותיה האדירות של הגברת על קוסמטיקה ותספורות; על האהבה לגלידה פיסטוק, נרות ריחניים וסידורי פרחים. כל המדיה גויסה להתקפות ארסיות אלה. למאבק הצטרף בחדוה אותו
מני נפתלי, שאמור היה להיות נאמן ביתה והקליט, מעשה
שולה זקן, את באי ושוכני בית ראש-הממשלה, הגם שהתחייב לסודיות בעת מינויו הראשוני כמאבטח. האיש כיכב בטלוויזיה, התראיין והצטלם ככוכב קולנוע. שועשעתי מכך שלמחרת הבחירות היה מי שדאג לכך שיקבל במות ציבוריות והוא לא טמן ידו בצלחת, כי הוא מעדיף לאחוז בה מכשיר הקלטה...
הדברים התדרדרו לגניבת טיוטת תצהיר ממשרד עוה"ד יוסי כהן (תקלה חמורה ומוזרה במשרד עו"ד האמון על שמירת סודות לקוחותיו), הגם שהנתבעת ע"י נפתלי היא המדינה, ולא משפחת נתניהו. הוסף לכך את הוראתה יוצאת הדופן של השופטת באותו תיק לחייב את שרה, שאינה צד בתיק ובטרם הוצהר כי תעיד מטעם ההגנה, להגיש תצהיר עדות ראשית לבקשת התובע התוקף אותה... מוזר שעל החלטה משונה זו לא הוגשה בקשה לרשות ערעור.
אולם בכך לא נסתיימה ההתקפה על המשפחה. הוזכר כי הבן יאיר יצא, אוי לאזנים שכך שומעות, עם נערה נורבגית שאינה מבנות דת משה הכשרות, וכבר החלו לפשפש במעשיו ולילותיו של הבן...
יאיר לפיד, שהצטייר תחילה כגבר נחוש וכריזמטי המבקש לתרום למדינה ולתקן את מדוויה, ומוכן לצורך כך לוותר על עבודה נאה ומכניסה בטלוויזיה, יצא לבחירות אלה במסע-צלב קולני ומר-נפש תחת הכותרת "רק לא ביבי!!" תוך שהוא יורק (או מטיל נוזל אחר) מהמקפצה לבאר ממנה שתה. אליו הצטרפו בשמחה מפלגת העבודה כפולת הראשים ומרצ.
מסע השנאה תפס כותרות ויותר משפגע בביבי פגע ביאיר לפיד ובמפלגתו. יאיר, אותו משיח-נסיך על הסוס הלבן, הצטייר לפתע כנקמן רדוף-שדים, אדם מר וממורמר. את מעמד המשיח הפסיד חיש לכחלון. בשלב מאוחר במקצת נוכח לפיד כי הגזים במסע השנאה והתמתן מעט, בטרם יפסיד עוד ועוד מצביעים.
גדול התוקפים בחמת-זעם את ביבי, ולפני-כן את העיתון ישראל היום שתומך בו, היה
איתן כבל. הוא היה ועודו דמות שולית בפוליטיקה בישראל, אך עלה לכותרות (בעיקר בידיעות אחרונות ובמדיה הקשורה בו) בשצף-קצף כשפניו המזיעות מכורכמות משנאה. התרשמותי - תופעה עגומה.
העצוב הוא שאפילו על-רקע השתלחות עצומה זו מכל הכוונים ברה"מ ובני-ביתו, הנה העבודה והשמאל מאשימים את ביבי בהסתה ובפגיעה באזרחים הערבים. במלאכת מחשבת הצליחו לגייס לדיבה זו גם את הבית הלבן.
מה קרה? הסקרים הטריפו את ביבי, שעד אז פעל "בטורים נמוכים". מש"התבשר" כי בוז'-ציפי משיגים יותר מנדטים מהליכוד נכנס ללחץ והתגייס כל-כולו למערכה. מה אמר?
ביבי אמר שבימיו כנראה לא תקום מדינה פלשתינית. הדבר הרי ברור לכולם - כי אפילו אולמרט, ברק ו
ציפי לבני קבעו נחרצות שעתה אין עם מי לדבר. כל זה - עוד על-רקע התמוטטות המשטרים בסוריה, עירק ולוב. גם בהתעלם מהחומות שהציב אבו-מאזן וריצת האמוק שלו למוסדות האו"מ וביה"ד בהאג- כלום זה הזמן לדון בהקמת מדינה פלשתינית שחיש תיפול בידי חמ"ס או דאעש? העתיד לפנינו. ביבי לא אמר שלעולם לא תקום מדינה כזו, הוא דיבר על ההווה, על ימיו אלו.
בעיתונות הופיעו ידיעות כי אותן עמותות עלומות, המותנעות בכסף זר של גורמים פוליטיים אירופים ואמריקנים, אולי גם בתמיכת הון קטרי ואירני, מתכוונות להסיע אלפי ערבים לקלפיות על-מנת לחזק את כוח השמאל ו/או המפלגה הערבית המאוחדת, ובכך להחליש את הימין וגם להגדיל את מספר הקולות הנחוץ לכל מנדט, באופן שיקשה עוד למפלגות קטנות לחצות את אחוז החסימה. על הכוונת היו "ישראל שלנו" ו"יחד" של
אלי ישי. סיכויי מרצ לא הטרידו את בוז'י. ברור שההסעות לא כוונו להביא מצביעי ליכוד לקלפי. ובכן: מה פשעו של ביבי? האם חטא כשביקש מתומכי הימין לנהור גם הם לקלפי? מה פסול יש פה? אבל - מכונת התעמולה החלה להטיח טענות גזענות ואפליה חסרות שחר. הטיעון נעם לאוזניהם של ראשי הרשימה המאוחדת וגם לאוזני אובמה והנזק למדינה ולממשלתה נעשה. המגוחך הוא שעתה מאשימים את ביבי בהסתה, כאשר כל העת כל ההסתה הייתה נגדו!!.
נקודה מעניינת: למחרת הבחירות הופיעו בידיעות אחרונות 4 תמונות של שרה נתניהו. בישראל היום לא הופיעה אפילו תמונה אחת. מקרי? אולי.
על אחוזי ההצבעה
שוב, עם כל המאמצים
כשליש מאזרחי ישראל לא טרחו להצביע. משום מה לא הוטלה בחוק חובת הצבעה, אך מדוע זה יהנו מיום שבתון גם המשתמטים מחובתם/זכותם האזרחית? המינימום המתבקש הוא שאלו שלא טרחו להגיע לקלפי ילכו לעבודתם כרגיל. כל אזרח קבל "הודעה לבוחר" - עליה יוכל יו"ר ועדת הקלפי או המזכיר להטביע חותמת "הצביע" ויחתום. מי שיופיע ללא ההודעה לבוחר יקבל טופס למילוי שמו, מספר זהותו ומס' הקלפי ועל אישור זה תוטבע אותה חותמת היו"ר.
מדוע הוטל עומס עלות יום השבתון דווקא על המעבידים? אך אם כבר - לפחות לא ישאו במימון יום העבודה של אלו שלא טרחו להצביע.
ומהמערך על צדיקיו, וביבי עם סרטון החמ"ס ההזוי שלו, לרשימות האחרות:
מלחמה עקובה מִרוֹק התנהלה בין
ש"ס ל"יחד". ש"ס לא הססה להציב עברין מורשע בראשה. עד כדי כך לא נמצאו בה מנהיגים ראויים. אלי ישי הצהיר שוב ושוב כי בידו קלטות שאם יפרסמן ש"ס לא תעבור את אחוז החסימה. הצרפתים אומרים "במלחמה כמו במלחמה", אך ישי לא חשף דבר אחרי מקלחת הצוננין בה נתקל משהתפרסמה קלטת יחידה בה דיבר הַמָּרָן סרה בדרעי. ובכן - או שֶׁלְּאֵלִי ישי לא הייתה שום קלטת כזו, או שהוא לא העז להשתמש בה. בין אם כך ובין עם כך - מנהיגות ורוח לחימה הוא לא גילה, וכמו שהציבור חש אחרי השריפה בכרמל הוא מצא שעדיף לאיש חביב זה לשבת בבית, או בשורות האחרונות של איזו רשימה דתית.
אגב, במוצאי יום הבחירות צילם כתב
ערוץ 10 במטה ש"ס. על הקיר התנוססה כרזה
"מחזירים עטרה ליושנה", אלא שמחמת תזוזה של וילון, או זוית הצילום,הוסתרה האות מ' הראשונה. משך דקות ארוכות של צילום התנוסס בטלוויזיה משפט מביך: "חזירים עטרה ליושנה"...
כאילו היה בכך רמז לצורך החיוני בשינוי מגמה: אל תחזירו עטרה ליושנה אלא כבדו אותה בחידוש, בהרחבת ההשכלה וההשתלבות בחברה הישראלית, שם תהא תפארתה...
