עכשיו כשכבר אין לי יותר מֵאֲשֶׁר
אדם זקוק כדי לשרוד
ואולי גם די זמן וכוחות
להתבונן במבט מפוכָּח
על כול מה שנותר בלתי-נשכח
(שלא תמיד מייצג אושר)
אני בוחר להתחיל באהבתך
שהיא מהדברים היקרים המעטים
שאני עדיין יכול להרשות לעצמי
כי מרגע שבאה לעולם נַתנה לי בחינם
כול מה שאהבה יכולה לתת
ולתת ולתת בלי להתמעט
אולי מפני שמאז ומעולם
לא היה לה שום פתרון מעשי
(כמו למשל נישואין כדת וכדין
או אפילו רק יְדוּענוּת בציבור)
והיא שמורה גם עתה לא רק מעינֵי זרים
היא שמורה מעיני כול מי
שאינו אַתְּ או אני
מסיבות שלא שָׁם היה ולא כאן הוא
המקום להרחיב עליה את הדיבור.
עכשיו שאני נָע וָנָד תמידי
ושבדרכי החתחתים של החיים
אני נושא איתי מלבד אהבתך
רק עוד כמה דברים חיוניים
שאדם זקוק להם כדי לשרוד
אני נהנה לעצור מידי פעם ולשבת
תחת גפני ותחת תאנתי
להתבונן במבט מפוכח
על הדרכים שמהן באתי
ועל אלה שבהן עוד אלך
עד שאחדל סופית להפליץ.
(למי שתוהה איך
נווד יכול לשבת תחת ותחת...
פשוט ככה: אֶת גפני ואת תאנתי
אני מגדל עכשיו בעציצים).