ביקורת גם באגודות השיתופיות

32 שנים לאחר שהמדינה ניסתה לראשונה להטיל על אגודות שותפויות חובת מינוי מבקר פנימי, פרסם שר הכלכלה והתעשיה, אלי כהן, תזכיר תקנות המבקשות להצעיד קדימה את הממשל התאגידי באגודות השיתופיות על-ידי הטלת חובה להקים מערך ביקורת פנימית, הכולל לראשונה ועדת ביקורת. זהו יישור קו עם יתר התאגידים שיש בהם נגיעה לציבור, ואשר כבר מחויבים במינוי מבקרי פנים וועדות ביקורת. להבדיל מגופים ציבוריים (רשויות מקומיות, חברות ציבוריות, בנקים, חברות ביטוח והמגזר השלישי), בהם קובע החוק שבהעדר מבקר פנים פועלת ועדת ביקורת, לא נקבעה חובה כזו לגבי האגודות השיתופיות ורבות מהן נמנעו ממינוי שכזה ואף ביקשו להסיר מתקנוניהן חובה שכזאת. כעת קובעת טיוטת התקנות, כי אגודה שיתופית חייבת למנות ועדת ביקורת אם היא עונה על אחד משלושת הקריטריונים הבאים: 1. מספר חבריה הוא לפחות 50. 2. מחזורה הכספי הממוצע בשלוש השנים האחרונות (או בשנה האחרונה אם היא בת פחות משלוש) הוא 2 מיליון שקל בשנה ויש בה לפחות 20 חברים. 3. בתקנונה נקבעה חובת מינוי ועדת ביקורת. אין זה מן הנמנע, כי לאור הוראות אלה יבקשו אגודות שיתופיות קטנות לתקן את תקנוניהן, כדי להבין לכך שתחולת הוראה זו לא תחול עליהן. ב-1987 נקבע, כי "הוועד ימנה מבקר פנים". להוציא חובה זו והקביעה שמבקר הפנים יהיה כפוף ליו"ר ויסיע לוועדת הביקורת, לא נקבע דבר שיש בו כדי לקיים פונקציה זו. לאור זאת, אין תמה שהתקנה לא נאכפה ואף נטען שלא הייתה כוונה להחיל אותה בצורה גורפת על אגודות שיתופיות. כדי לסגור פרצה זו נקבע כעת, כי קיימת חובת מינוי מבקר פנים באגודה שמחזורה הממוצע בשלוש השנים האחרונות היה 5 מיליון שקל בשנה (מחצית מהרף הנדרש בעמותות ובחברות לתועלת הציבור). בטיוטת התקנות יש בעייתיות בדמות יצירת מודל חדש של "גם וגם", ונסביר. חוקים אחרים קובעים שוועדת הביקורת היא העורכת את הביקורת בארגונים בהם אין מבקר פנים, ודנה בדוחותיו של המבקר ועוקבת אחרי תיקון הליקויים אם יש מבקר פנים. אלא שבתקנות המוצעות לגבי אגודות שיתופיות, נקבע שהן המבקר והן ועדת הביקורת עורכים ביקורת. לגבי מבקר הפנים נקבע, כי הוא "יבדוק, בין היתר, את תקינותן של פעולות האגודה מבחינת השמירה על החוק ונוהל עסקים תקין ויסייע לוועדת הביקורת של האגודה אם יידרש לכך על ידה". ואילו לגבי ועדת הביקורת נאמר, שעליה "לבדוק את תקינות פעולות האגודה ומוסדותיה, לרבות מבחינת השמירה על החוק, הניהול התקין, טוהר המידות, החיסכון והיעילות, ולבדוק את התאמת פעולות האגודה למטרותיה; לבדוק את ענייניה הכספיים של האגודה, ובכלל זה, בין היתר, ניהול הנכסים וההתחייבויות, הנהלת החשבונות, תשלומי שכר וביטוחים; לעמוד על ליקויים בניהול האגודה... ולהציע דרכים לתיקונם". בצד הקביעה שמבקר הפנים יגיש את דוחות הביקורת "ליו"ר הוועד, למנכ"ל וליו"ר ועדת הביקורת", אין בטיוטת התקנות כל התייחסות לשאלה מי צריך לדון בדוח וכיצד. קביעת הוראה שכזו, הקיימת בדברי חקיקה דומים, יכולה להבטיח שהטיפול בתוצרי עבודת הביקורת יהיה אפקטיבי. עוד נאמר בתקנות, כי מבקר הפנים יגיש לאישור הוועד הצעה לתוכנית עבודה, שצריכה להיבחן תחילה על-ידי ועדת הביקורת. זהו הסדר חריג, שלבטח אינו מחזק את הביקורת הפנימית: לא זו בלבד שתוכנית העבודה של המבקר הפנימי עוברת שתי משוכות, אלא שאם יש לוועדת הביקורת הסתייגות - התוכנית תובא לאישור האסיפה הכללית, וזאת בלא שחבריה נדרשים לשמוע את עמדת המבקר. לסיכום: מדובר בתקנות המחזקות את הביקורת הפנימית ואף ממשיכות את המגמה בה ישראל היא בין המובילות בעולם בעיגון חוקי שלה. עם זאת, יש להבטיח שהבשורה שבתקנות תתממש הלכה למעשה, תוך הגדרת סמכויותיו של מבקר הפנים ומעמדו בארגון כפונקציה מקצועית ייחודית ובלתי תלויה לעריכת ביקורת.