ממשלת פּוֹלִישוּק
בשנת 1774 פרסם יוהאן וולפגנג פון גתה [המוכר בקצרה בשם "גתה"] בגרמניה של אז את ספרו הראשון "יסורי וֶרְתֶּר הצעיר". בספר מסופר על אהבה נכזבת שהובילה להתאבדותו של אותו ורתר. הספר זכה מיד להצלחה עצומה ותורגם לעשרות שפות, אך עם הופעתו נמתחה עליו ביקורת רבה, גם מצד הכנסיה, בטענה שהספר הביא לגל התאבדויות של צעירים שנפגעו מאהבה נכזבת וחיקו את אותו ורתר.
היום אנו מכירים את תופעת החיקוי במלוא עוצמתה. כאשר הנסיכה המנוחה דיאנה, או דוגמנית ידועה, לבשו שמלה בצבע או גזרה מסוימת סגנונן פשה מיד בכל ארצות המערב. על עקרון החיקוי בנוי כמעט כל עולם האופנה. החיקוי הוא תכונה אנושית ידועה, הגם שרבים לא יודו בה וִיְיָחַסּוּ אותה לפרימאטים אחרים, קופים בעיקר, בנוסח "קוף אחרי בן-אדם".
ומה לזה ולכותרת "פולישוק"? מה קושר תוכנית סאטירה מעולה זו, בעלת הרעיון המבריק [והכואב, מעבר לגלי הצחוק, כי היא חושפת את המציאות העגומה פה, אם גם תחת זכוכית מגדלת] ושורת שחקנים מעולה, לנפלאות מדינתנו? ובכן: כמו שספרו המעולה של גתה הביא לגל התאבדויות באירופה כך גרמה התוכנית לחיקויה, אבל הפעם - לא בידי אדם בודד אלא על-ידי ראש ממשלה, מפלגות עלובות וממשלה כושלת שלמה - לחיקויו של המסר בסדרה זו: מפלגה קיקיונית מוקמת בידי נוכלים, מצליחה בדמגוגיה לגרוף המוני מצביעים ומחייבת את ראש הממשלה, נכלול כשלעצמו, לשתף גם אותה בקואליציה, מְמַנֶּה שרים עלובים למשרדים חסרי פשר ומיותרים לחלוטין, שהוקמו רק על-מנת להחזיק קואליציה משיקולי כדאיות ועל-מנת לחלק תפקידים, "ג'ובים" בלשון מרכזי אותן מפלגות [השרה לשעבר לבנת תיתן הסבר חי על תופעה זו].
כותב התמליל לסדרה מעולה זו אולי לא העלה בדעתו להצלחה פוליטית שכזו. הוא כמדומני תיאר את העבר, אך ראשי הקואליציה כיום בנו על-פי תוכנית זו את ההווה והעתיד, הקרוב לפחות. ואכן, ממש בהשראת הסדרה, בותרו משרדים קיימים לנתחים, הוקמו 34 משרדים [בניגוד לחוק שהיה קיים שהגביל את מספר השרים ל-18] ועוד היד נטויה.
מתנה על מתנה
שני ראשי ממשלה, להוותנו, הועמדו לדין על קבלת מתנות ו/או על אי-דווח עליהן. קרוב מאוד היה שגם נשיא מדינה מכהן יעמוד לדין על אי-דווח כמתחייב. אולם ראש ממשלתנו הנוכחי עלה מדרגה: לא רק שהועמד לדין בגין קבלת מתנות בשווי עצום, אלא עתר לקבל מתנות נוספות כדי לממן את סנגוריו. לפי המדיה, בהנחה שהדברים נכונים, הרי תחילה נטל הלוואה מבן דודו, לאחר מכן ביקש לקבל הלוואה מטייקון שהוא חברו ולאחרונה ביקש לקבל מימון כמתנה. כל זה מבלי לדווח על יכולתו הכספית לממן הגנתו מכספו שלו.
למסתכל מהצד נראה שמדובר פה לכאורה בהוספת חטא על פשע [מבלי לקבוע שאכן היה פשע או" לא כלום" כדברי רה"מ]. גם לא ברור לשם מה היה צורך בסוללת עורכי-דין מהיקרים בארץ אם אכן "לא היה כלום". אפילו סניגור מהסניגוריה הציבורית היה מיטיב לספק הגנה משפטית מפני אישום שהוא כלום או לא כלום.
מדיניות של ואסאל
אכן ארה"ב היא כיום ידידתנו הגדולה שאנו נזקקים לה במישור הדיפלומטי, במישור הכלכלי ובמישור הצבאי. אולם כל הממשלות שקדמו לממשלות שנתניהו עמד בראשן שמרו לפחות על מראית עין של עצמאות, ואפילו העזו פה ושם להמרות את פי נשיא ארה"ב. ביבי יצא בעוז ובתרועה למלחמה מול הנשיא הקודם, ברק חוסיין אובמה. ביבי מצא בנשיא דונלד טראמפ ידיד אמת, אולם הידידות הפכה חיש מהר לכניעה, שלא לומר התרפסות.
ביבי מצטייר כאותו רוכב אופניים, שבמחצית גופו התחתונה דורס ודורס ברגליו את כל שותפיו ואת כל מי שצייץ משהו שלא נראה לו, לגברת או לבן, ובו בזמן, בפלג גופו העליון, הוא משתחווה וקד לחזקים ממנו כמו טראמפ או פוטין.
מזה זמן רב טראמפ קובע כיצד ייושב, לדעתו, הסכסוך במזרח התיכון, מה יהיו גבולותיה של מדינת ישראל, מה הוא מתיר למדינת ישראל לספח ומתי. כמה יחידות דיור מותר להקים מעבר לקו הירוק ומתי. ביבי, כדרכו, יצא מיד בהצהרות על הסיפוח המיידי שבפתח לצהלת תומכיו, רכב על סוס הסיפוח במערכת הבחירות האחרונה והשתמש בו כחרב חדה למול מפלגת "כחול לבן" ז"ל עד שבימים האחרונים טראמפ נסך עליו מים צוננים, עד כדי מקפיאים.
ביבי אינו מעז לעשות הליכים כלשהם ללא אור ירוק מטראמפ. כך למרות החוק בנדון לא עיכב תשלומים לרשות הפלשתינית בגובה הסכומים שהיא משלמת עוד מימי [נכון יותר מהלילות האפלים] עראפת למחבלים ולשאיריהם. לא התיר להרוס בניה בדווית בלתי-חוקית כמו בחאן אל אחמר [על פינוי הנגב מהפולשים לאדמות מדינה, לשטחי אש או לאדמות פרטיות חדל מזמן], ןעוד כהנה וכהנה.
ביבי כדרכו מחפש תמיד יריב או סכנה שאותה הוא מנפח לממדים דמיוניים, ומציג עצמו כמגן העם והמולדת מפני יריב או סכנה כאלו. כך ניפח את הסכנה האירנית, שאכן סכנה גדולה היא, הציג את יריביו הפוליטיים כמי שהתנגדו לעמדתו להפצצת מערכות הגרעין האירניות, המציא את סכנת ההצבעה של ערביי ישראל ה"נוהרים לקלפי באוטובוסים" של השמאל, הזהיר מפני "הסמולנים" אשר עלולים להשתלט על המדינה; המציא סיפור על תוכן מכשיר הטלפון של גנץ שנגלה לאויבים עלומים האמורים לסחוט את גנץ אם ישמש כראש ממשלה [הסיכון לא קיים כל עוד גנץ הוא "רק" שר ביטחון...] השמיץ וביזה את מתחריו עד כדי הצגת גנץ כלא מאוזן ומסוכן לביטחון המדינה, שרק ביבי יציל אותה מגנץ. ניפח ללא פרופורציה את סכנת ה"קורונה" עם תחזיות אימים מבלי שנקט, כשר הבריאות בפועל, בצעדים הנחוצים באופן מיידי, אחרי עשור של יבוש משרד חיוני זה. בו-בזמן הציג עצמו כמציל האוכלוסייה מפני מגיפה נוראה זו. למזלנו בעניין זה לא הלך בעקבות מדיניות טראמפ בארה"ב.
בה בעת, כדרכו, ביבי מטיח הבטחות שאין בידו או ברצונו לקיים, כמו הקפאת הבנייה בהתנחלויות, תוך שהוא מבטיח רק מהשפה ולחוץ הקמת ישובים חדשים ביו"ש והרחבת הקיימים. אגב, גם הישוב ע"ש טראמפ בגולן לא רק שלא קרם עור וגידים, גם עֶצֶם אחת מֵהַשֶּׁלֶד לא נוספה לצד הַשֶּׁלֶט. אוי לו אם טראמפ יבקש שיצלמו עבורו את הישוב שנקרא על שמו... הורדוס אכן בנה עיר וקרא לה טבריה על שם מיטיבו הקיסר טִיבֶּרִיוּס, מעבר לעיר קיסריה שאחרי אלפיים שנה הואילה משפחת נתניהו לגור בה, בביתה המשופץ, בימי חופשה, ועד שיוקם עוד ארמון מצויד בירושלים למ"מ ראש הממשלה, אם אכן תהא אי-פעם תחלופה בצמרת...
