מה דינה של ישיבת ועדת ביקורת שלא זומנה על-ידי יו"ר הוועדה, ומה הנפקות להחלטותיה? בנובמבר 2020 עתר יו"ר ועדת הביקורת בעיריית פתח תקוה, גנאדי בורשבסקי, נגד כינוס הוועדה בהעדרו. לאחר שלא עלה בידי חבריה להתכנס חודשים, בין היתר לאור הקורונה, כונסה הוועדה בהתאם לזימון ששונה על-ידי מנכ"ל העירייה, ונכתב בו שהפגישה תיערך בזום. בתחילת הישיבה מצא יו"ר הוועדה, כי חלק מחברי הוועדה אינם באולם אלא מחוברים לישיבה בזום. לאור זאת הוא הציע להמתין להתייצבותם של חברי הוועדה, אולם כאשר אלה מיאנו להתייצב בגופם, הודיע היו"ר שאינו מוכן לנהל את ישיבת הוועדה בזום, מה גם שהזימון לזום נעשה שלא על דעתו, והכריז שהישיבה ננעלת.
רבע שעה לאחר מכן, לאחר שיו"ר הוועדה עזב את המקום, החלו חברי הוועדה, בנוכחות גורמי המקצוע, לקיים ישיבה חלופית בזום. צעד זה בוצע, כך נטען בביהמ"ש, לאור הוראת החוק הקובעת, כי אם לא כינס יו"ר ועדה דיון - רשאי ראש העיר (רמי גרינברג) לעשות זאת תחתיו. בשבוע שעבר (16.6.21) קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את עתירת היו"ר ופסק, כי כינוס הישיבה אינו חוקי וכל שנעשה בה אינו תקף. להלן הסוגיות העיקריות העולות מפסק הדין.
דיון ללא קבלת החלטות
בישיבה נדונו שלושה דוחות ביקורת. ביהמ"ש בחן את פרוטוקול ישיבת הוועדה וקבע, כי נפלו פגמים בעבודתה, כיוון שלא התקבלה בישיבה כל החלטה. גם הטענה שנטענה בביהמ"ש, לפיה הוועדה אימצה את דוחות הביקורת, לא גובתה בפרוטוקול. מה שכן נכתב בפרוטוקול היו נתונים טכניים על התנהלות הדיון, כגון: "מהם הנושאים, מי הנוכחים, מי מנהל את הישיבה, וכיצד היא תתנהל, ובהמשך לכך החל הדיון בשלושת הדוחות". גם בדיונים בדוחות עצמם אין כל התייחסות להחלטות. כך לדוגמה בדיון על דוח מבקר המדינה לשנת 2016 נכתב בפרוטוקול, כי הוועדה ראתה "שחלק מהליקויים תוקנו, והם מקווים שגם השאר יתוקנו". אמירות דומות ניתנו באשר לדוחות הנוספים ואין גם בהם, כפי שציין ביהמ"ש, "כל החלטה אופרטיבית".
אם כן, למרות שנוסח החוק קובע, כי הוועדה לענייני ביקורת תדון בדוחות ביקורת ותקיים מעקב אחר תיקון ליקויים, הרי שלדעת בית המשפט עליה לקבל ביחס לכך החלטות אופרטיביות. התנהלות שלא על-פי כלל זה, לא זו בלבד שהיא אינה תקינה, אלא אף עלולה לפגום בתוקף הדין.
זימון ישיבה
עוד נוגע פסק הדין, אומנם בהערת אגב, בשאלת סמכות הזימון. ביהמ"ש בחר לעסוק בשאלת סמכותו השיורית של ראש עיר לכנס את ועדות הרשות, במצב שבו יו"ר ועדה נמנע מכך. בית המשפט אומר כי "במקרה כזה יעברו המושכות לידיו של ראש העירייה, אף כדבר שבחובה, כדי לוודא את כינוס הוועדה ואת ביצוע עבודתה, ואת היישום של דוחות הביקורת".
למרות שלאורך כל פסק הדין מציין ביהמ"ש הן את חשיבות הביקורת והן מה קורה כאשר ועדת ביקורת אינה מנוהלת על-ידי גורם אופוזיציונרי (כאמור, הוועדה הסתפקה באמירות כלליות שהליקויים תוקנו, ונמנעה מלקבל החלטות או לדון לעומקן בממצאי הדוח), הרי שהוא בחר להתייחס לסוגיה רגישה זו בדרך של מתן פרשנות דווקנית לסמכות הכללית לניהול ועדות הרשות. בית המשפט לא נתן את דעתו להשלכות האפשריות של מצב כזה, כל שכן - באשר לצורך של המחוקק לבחון הדבר (כך למשל, ייתכן שיש מקום לתקן את החוק ולקבוע שמליאת מועצה עיר, הממנה את ועדת הביקורת, היא שתהיה מוסמכת לכנס אותה ולא ראש העיר, וכך יישמר האיזון העדין שבין ביקורת לניהול).
נפקות הדיון במליאה
בתגובה לעתירה טענה העירייה, כי מדובר במעשה עשוי, כיוון שמליאת המועצה דנה כבר בדוחות על יסוד המלצות ועדת הביקורת בדיון זה. טענה זו נדחתה על-ידי ביהמ"ש שקבע, כי ישיבה זו "התקיימה שלא כדין, וכל שנעשה בה אינו תקף... [אשר על כן] מועצת העירייה אינה רשאית לאמץ כל החלטה מישיבה לא חוקית זו של הוועדה; וככל שהמועצה התיימרה לאמץ החלטות כאלו (שאף לא התקבלו), הרי החלטת המועצה מבוטלת גם היא". ביהמ"ש הפעיל, על-רקע החשיבות הרבה שהוא מיחס ל"קיומה ויישומה של ביקורת אמת על השלטון המקומי המונהג בידי הקואליציה", את דוקטרינת הפסלות על החלטות מועצת העיר.
סיכום
במקביל להנחה לפיה "האופוזיציה העירונית היא הסוכן הטוב ביותר להובלת ולקידום הביקורת, שמעצם טיבה מופנית כלפי הגורמים השולטים בעירייה, דהיינו כלפי הקואליציה", יש צורך באיזונים למקרים בהם האופוזיציה העירונית כושלת בתפקידה זה, בין בשל רשלנות ובין במכוון, כדי שהדבר לא ישתק את ועדת הביקורת. כיוון שהדבר לא נדרש לאור נסיבות המקרה, נמנעה שעת כושר לעסוק בשאלת האם וכיצד ראש רשות יכול להפעיל את סמכותו השיורית להורות על כינוס ועדת ביקורת, שמן הסתם דנה בדוחות ביקורת העוסקים בהתנהלותו.
מה שכן עולה מפסק הדין הוא ההבנה, שבצד החשיבות בהקפדה על קיום הוראות חוק - סטייה מכללי זימון ישיבות הוועדה עלולה להביא לבטלות החלטות, כאשר ועדת הביקורת אינה יכולה לפתור את עצמה מקבלת החלטות אופרטיביות ביחס לממצאי הביקורת. אשר על כן נדרש ממנה לקבל החלטות ברורות ביחס לדרך שעל הרשות המקומית לפעול כדי לתקן את הליקויים שהעלו המבקרים, והדבר חייב להשתקף בפרוטוקול. ניתן לראות בפסק דין זה גם חיזוק למעמדו של יו"ר ועדת הביקורת.
