ארץ ישראל עולה באש ועשן. תחילה נתכלה חלק נכבד מיערות בכרמל, שם גם נפלו קורבנות בנפש. עוד עלו באש יערות בהרי ירושלים ובסביבותיה ושטחי טבע וחקלאות ב"עוטף עזה". מדי שנה בוערים הרי יהודה וירושלים. ישוב שלם עלה באש, באחרים - נשרפו בתים על תכולתם. ברור כי יד זדים במעשי נבלה אלה כי בכל הדליקות הגדולות פרצה האש במספר מוקדים. אפשר וגם רשלנות גרמה לדליקות, אך לאלו יש על-פי רוב מוקד יחיד.
עתה מחפשים יד מי הבעירה את האש באזור הרי ירושלים ובית שמש, והיה אם ימצאו בני-הַבְּלִיָּעַל יש למצות עמם את הדין כי המבעיר מסכן לא רק רכוש אלא גם חיים, פוגע במדינה ובביטחון אזרחיה והדלקת גפרור נוראה לעתים משימוש ברובה או פצצה. דליקות אחרות בעוטף עזה ובנגב הצפוני פרצו בשל משלוח מכוון של עפיפונים ובלונים דולקים עם הרוח המערבית שנשאה אותם מרצועת עזה מזרִחה.
בדליקה "רגילה" בדרך כלל יודע העבריין במי הוא פוגע וכלפיו הוא מפעיל אלימות, ויש לו במידת-מה שליטה עליה. בעבירת הצתה בשטח פתוח אין דרך לחזות מראש את היקפה ונזקיה. כאן מעורבים במיוחד נתונים בלתי ידועים מראש, כמו מציאות חומרים דליקים במיוחד, עוצמת הרוח, זמינות כבאים, יכולת בלימת האש וכיבויה ומידת התפשטות האש. פושע המדליק מבנה מבודד יכול לצפות את הנזק, אך בהצתת שדה, או מבנה בישוב בנוי אינו יכול לתכננן מראש את ממדי הנזק והאש שהבעיר עלולה לשרוף בתים על יושביהם ואף שכונות שלמות או ישוב שלם.
דליקה אינה מְכַלָּה רק רכוש אלא מסכנת גם חיי אדם ומשמידה בעלי-חיים שנלכדו בלהבות, מכלה את הַצִּמְחִיָּה המאפשרת לבעלי חיים בהווה ובעתיד להתקיים בטבע. כאשר האש מכלה שטחי שדה ויערות הנזק אינו ניתן לתיקון מיידי, כמו רכישת רכב חדש במקום זה שנשרף, אלא השיקום נמשך שנים רבות ולעתים אינו אפשרי כלל, כאשר צמחים ובעלי חיים אנדמיים, דהיינו שהתקיימו רק באותו אתר מסוים, אבדו לבלי שוב.
דליקות הנגרמות בשטחים הפתוחים דומה שכמעט תמיד הן מלוות במניע לאומני. שם קל לטרוריסט האלמוני להדליק אש במקום מרוחק וטובים סיכוייו להמלט מבלי שיתפס. תכופות אותו פושע אינו תושב המקום ואין לו שום סימפטיה או תחושת אחריות מינימלית לנזק הסביבתי העצום שיגרום מעשהו.
כיום קבוע בסעיף 448 לחוק העונשין עונש מאסר של עד 15 שנה למצית במזיד וסעיף 442 קובע עונש של 3 שנות מאסר לגורם לדליקה ברשלנות, אלו הם עונשי המקסימום. למרות הסכנה הצפויה והנזקים האדירים הנגרמים בדליקה אין בחוק עונש מינימום למצית.
לדעתנו יש לתקן את החוק ולהטיל על מצית עונש כבד ולקבוע בצד קנס כבד ותשלום פיצויים עונש מינימום של 5 שנות מאסר לבוגר ושלוש שנות חסות חובה במוסד מתאים לקטין, לחייב בית משפט ליתן הנמקה מפורטת בכל מקרה בו יימנע מהטלת עונש המינימום. העונש ההולם על הצתה במזיד אמור לדעתנו לנוע בסביבות שבע שנות מאסר לפחות בעבירה ראשונה. אנו סבורים שבמקרים ראויים יש לשקול שלילת אזרחות מהמבעיר.
בצד ההיבט הפלילי ראוי היה שמדינה, הרשויות המקומיות ובעלי הנכסים עצמם יפעלו הן למניעת שריפות והן לרכישת והצבת ציוד מתאים לכיבוין. אמנה מספר פעולות שחייבות להיות חובה:
אמנם נעים מאוד לגור בתוך יער או בצמידות לו אולם חובה להותיר טווח ביטחון חשוף מעצים וקוצים בין מבני מגורים, תעשיה וחקלאות.
1. והותיר טבעת ביטחון של אלו עשרות מטרים בין יער או חורשה לבין מבנים כאמור;
2. יש להרחיב את פסי הביטחון ביערות ולהקפיד על היותם פנויים מחומרים דליקים, לרבות קוצים;
3. יש לסלול כבישים או דרכי עפר לפחות בנוסף לכביש הגישה היחיד לישוב. האש חוסמת לעתים כביש גישה ולתושבים אין דרך מילוט חילופית. אומנם הגבר עשוי לחייב התקנת שער נוסף בגדר קיימת, אך הוא ניתן לפריצה ברכב;
4. במקביל יש לפתוח דרכי עפר למעבר רכבי כיבוי בתוך היערות;
5. ביערות עצמם אין להשאיר גזעי עצים יבשים, ענפים, גזם וסבך יבשים ודליקים;
6. יש לאסור כל הדלקת אש ביערות ובחורשות, למעט במקומות שייוחדו למטרה זו בקרחות יער שיבטיחו מרחק מתאים מהעצים. בתקופת הקיץ יש לאסור כליל הדלקת מדורה ביער אלא לאחר תיאום עם מכבי האש ושומרי היער וההיתר יהא למקום מסוים כך שניתן יהא לאתרו מיד ולוודא שלא נותרה בו סכנה לאחר כיבוי המדורה;
7. יש לרכוש עבור שירותי הכיבוי את הציוד המתאים, לרבות כבאיות עָבִירוֹת, וכן לוודא קיום מערך מטוסי כיבוי שניתן להפעילו בהתראה קצרה ככל הניתן. אין ספק שההוצאה גדולה אך נזקי השריפה נזקם הכספי עצום לאין שיעור;
8. בכל ישוב ראוי שיהא צוות כוננות שיעבור אימון מתאים ויהיו בו אמצעי כיבוי ראשוניים ומערך ברזי כיבוי רחב ככל הניתן;
9. חייב להיות מערך רחב של לוחמי אש מאומנים, מאורגנים וממושמעים עם מערכת פיקודית. יש לאסור בחוק שביתות כבאים כפי שהדבר נאסר על כוחות ביטחון אחרים, כמו צבא, משטרה, שב"כ ומוסד;
10. יש לוודא קיומם של מוסדות רפואה ופינוי במרחק סביר, שניתן יהא להפעילם בהתראה קצרה.
לסיום כולנו מביעים כבוד, תודה והוקרה ללוחמי-האש שסיכנו את שלומם וחייהם בכיבוי השריפות הגדולות בכדי לשמור על חיי אחרים ולהגן על רכושם. יבורכו. יש לקוות כי הם זוכים לשכר ראוי, כולל תוספת סיכון, וגם עוברים אימונים מתאימים. לא מכבר כתבתי שיר בעקבות הדליקות בעוטף עזה, וזו לשונו:
אֵין אָדָם שׂוֹרֵף מוֹלֶדֶת
אֵין אָדָם שׂוֹרֵף אֶרֶץ מוּלֶדֶת
גַּם אִם הָאָרֶץ שְׁנֵי עַמִּים טוֹעֶנֶת
גַּם אִם אַחֵר מְעַבֵּד אַדְמָתָהּ
וְרַק הַזֵּר לָה יַבְעִיר אֶת כְּסוּתָּה
אֵין אָדָם טוֹעֵן "רַק שֶׁלִּי הִיא!"
וְשׂוֹרְפָה בָּאֵשׁ בְּלִי בֶּכִי וְנֶהִי
אֵין אָדָם מָבְעִיר אֶתְּ מוֹלַדְתּוֹ
כְּפִי שֶׁלֹּא יִשְׂרוֹף אִישׁ אֲהוּבָתוֹ
מִשְׂחָק יְלָדִים בְּרוֹם עֲפִיפוֹן
שַׁעֲשׁוּעַ הָיָה לְשִׂנְאָה וְאֵשׁ
"זְכוּת שִׁיבָה" וּנְקָמָה כַּלּוּ בְּעָווֹן
מֵתוּ עֵץ וְחַי בְּגָּחָל לוֹחֵשׁ
אוֹמֵר הַמַּצִּית אֲמָרָיו בַּתַּמְצִית:
"לֹא שֶׁלִּי אַת, אוֹתִי לֹא רָצִית
בַּעֲפִיפוֹן שֶׁל אֵשׁ שָׁלַחְתִּי לָךְ גֵּט
הַשִּׂנְאָה מוֹלַדְתִּי הִיא כְּעֵת"
כָּל דִּבְרֵי הַמָּבְעִיר כַּלּוּ בְּכִבְשָׁן
שְׁלַל טִיעוּנַיו כָּךְ עָלוּ בְּעָשָׁן
לְמוֹלֶדֶת כָּזוֹ רַק אֶחָד יּוֹרֵשׁ
זֶה הָאוֹהֵב, זּוֹרֵעַ, וחוֹרֵשׁ