הפינוי החפוז של ארה"ב מאפגניסטן הפתיע אותנו, כמו את רוב העולם המערבי, וכנראה גם את הנשיא ביידן עצמו, יועציו ומפקדי צבאו, ואף את הטליבאן. האם עלינו להסיק מכך מסקנות כלשהן?
מזה מספר שנים ארה"ב מְפַנָּה את צבאותיה מחזיתות שונות. בעת מלחמת קוריאה עדיין ארה"ב ראתה עצמה "כשוטר העולמי", בעיקר אחרי שבריטניה, צרפת, בריה"מ, גרמניה ויפן ליקקו את פצעיהן. ארה"ב התערבה לעתים ישירות ובגלוי במשטרים שונים, ולעתים חתרה תחתם בסתר באמצעות הסי.איי.אי., ומורדים שהוא הפעיל. כך ארה"ב תמכה במורדים בצ'ילה בה נבחר נשיא שמאלני, כבשה את פנמה ועוד ועוד.
למרות תמיכתה בִּשַׁלִיטַה המושחת של קובה נפלה זו בידי קאסטרו, שארה"ב ראתה בו אויב ואכן אחרי היסוס-מה הוא הפך תוך זמן קצר לאויב קשה שאת לוחמיו פגשו האמריקנים בחזיתות שונות. קובה אפילו איימה, בטילים סובייטים, על ארה"ב עצמה. עם זאת, ארה"ב, הנתונה לשלטון נשיאים מתחלפים, בעלי דעות שונות, גם לא הפגינה, במאה השנים האחרונות לפחות, מדיניות אחידה ותקיפה בתחומים שונים ובעיקר המדיני והצבאי. מדיניות ארה"ב פעלה כמטוטלת - תקופות של הסתגרות פנימית והתעלמות מהקורה מחוץ לגבולותיה ותקופות של התערבות מדינית וצבאית תקיפה בארצות רחוקות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ הנשיא רוזוולט, למרות אהדתו לבריטניה וצרפת, לשמור על ניטראליות. בקושי הצליח לאשר אספקת נשק וציוד [תוכנית "החכר השאל] לבריטניה, עד להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם השנייה בעקבות ההתקפה היפנית על פרל הארבור והצהרת המלחמה של היטלר.
ארה"ב דגלה לכאורה בעקרונות הדמוקרטיה והשלום אך בפועל התעלמה מגלים של השתלטות על מדינות באלימות ולא נקפה אצבע למימוש "עקרונות וילסון" אחרי מלחמת העולם הראשונה, הָחֵל בכך שלא הצטרפה בעצמה לחבר הלאומים שהוקם בהשראתו. היא התעלמה מהפרת התחייבויותיה של גרמניה בהסכמי וורסאי בתום המלחמה העולמית הראשונה, עת זו החלה להקים צבא מודרני, מאומן ונחוש, לרבות אוויריה וצי חדישים, כולל צוללות מתקדמות. ההתעלמות מההתחמשות, ובעיקר מוזרה ההתעלמות מהקמת חיל האויר הנאצי, אחרי ההפצצות הקשות ["הבליץ"] על לונדון, והטבעת עשרות ומאות אוניות של בנות הברית בהתקפות של צוללות, מה גם שטיבוע הָאֳנִיָּה לוסיטניה הייתה מהגורמים שהביאו להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה.
נטול כוח מוסרי בשנות השלושים פלשה יפן בכח רב ובאכזריות קיצונית למנצ'וריה ומשם לסין, מוסוליני, ללא כל התגרות, כבש בצבא מאורגן ובנשק מודרני כולל הרעלות בגאזים את חבש, היא אתיופיה של ימינו. לאחר מכן פלש גם ליוון ולאלבניה. בלגיה ניהלה משטר אימים במדינות חסותה באפריקה. ארה"ב לא התערבה בכל אלו, ובהעדרה חבר הלאומים היה חלש ונטול כוח מוסרי וצבאי להתערב.
ארה"ב קיימה קשרים פוליטיים עם יפן, ממש עד תקיפת יפן את פרל הארבור, ועם איטליה גם אחרי הצטרפותה לברית עם גרמניה, יפן [ובולגריה] לְמָה שנקרא "מדינות הציר". ארה"ב הקימה צבא חזק בקוריאה הדרומית, תחת שלטונו של נשיא רודני ולא פופולרי, אך צבא ארה"ב לחם את עיקר מלחמתם של הדרום-קוריאנים וגם כך קוריאה חולקה. בויטנאם נכנסה ארה"ב למלחמת אזרחים קשה ואכזרית, אחרי שהצבא הצרפתי, שנתמך גם על-ידי ארה"ב, ניגף בקרבות. הוגי הדעות הצבאיים פיתחו את תיאורית ה"דומינו", לאמור שאם מדינה אחת תיפול בידי הקומוניסטים יפלו אחריה לידיהם מדינות נוספות.
על אותה טעות ממש חזרה ארה"ב כשנכנסה לאפגניסטן, אחרי שהאפגנים הביסו את צבאה האדיר של בריה"מ. כזכור פלישת ארה"ב באה לאור סירוב אפגניסטן להסגיר לארה"ב את בִּין לָאדֶּן, אבי התוכנית הרצחנית להרס שני מגדלי הסחר הבי"ל ["התאומים"] בניו-יורק. אלא משפלשה התמהמהה ביציאה מאפגניסטן [כמונו מלבנון] ושוב נקלעה למלחמה קשה ורבת נפגעים בה הפסידה.
מעבר לכך - ארה"ב נמנעה מתמיכה תקיפה בבנות בריתה. כך היה במפרץ החזירים בקובה, כאשר אפילו הסיוע האווירי שהובטח לא ניתן. כך הושאר הצבא העירקי שארה"ב הקימה, אימנה וחימשה אחרי כיבוש עירק לנפשו, ללא מפקדים ראויים. מבלי שגובש דיו הצבא המחומש בנשק מודרני ברח משדה המערכה בשל פחדו מאכזריות דאעש. ארה"ב תמכה בכורדים ובתנועת מורדים שלחמה נגד משטרו של אסד, אך בבוא שעת המבחן נמנעה מלסייע, אפילו בכח אווירי, ואפשרה לאסד להשמיד את יריביו באמצעות חיל האויר הסובייטי, שהשתלט למעשה צבאית על סוריה.
אובמה הפקיר את המורדים בסוריה, והסתפק לבסוף בירי של טיל שיוט אחד בשל השימוש שאסד עשה בגאזים. אובמה החליט להוציא את צבא ארה"ב. בעקבותיו, עם כל התיהרויותיו גם טראמפ נטש את צבא עירק מול דאעש ואת המורדים בסוריה, ובכלל מסר את סוריה לרוסיה כפרי בשל על מגש, ממש כפי משהנשיא ביידן נטש את הצבא האפגני במלחמתו בטליבאן.
סיוע ממשי ארה"ב לא השכילה להגן על הידע הגרעיני שלה מפני הריגול סובייטי, הפקיסטני והצפון קוריאני. עתה היא מאפשרת במדיניותה הרכה את הפיכת אירן למדינת טרור גרעינית.
יש להבין, מעבר להצהרותינו הרברבניות שישראל תגן על עצמה בכוחותיה ולא תבקש שחיילים אמריקנים יִטְּלוּ חלק במלחמות ישראל, כי אומנם כך יהיה: ארה"ב תתמוך, אולי, פוליטית, כלכלית וצבאית אך לעולם לא תילחם עבורנו, אלא אם כן תצטרך, חס וחלילה, לעכב את האויב עד לפינוי אזרחיה וחייליה...
אנו מבקרים בצדק את ארה"ב על נטישת בני-בריתה. אולם על כך נאמר: "טוֹל קורה מבין עיניך". דומה לכאורה לפחות, כי עודדנו את הכורדים למרד בעירק ואולי גם בטורקיה, ולאחרונה ברכנו אותם בלחימתם נגד דאעש ואסד [כל אחת בנפרד], אך לא הושטנו להם סיוע ממשי. כך גם נטשנו, ללא התראה מספקת והבטחת פינוי מאובטח, את צד"ל בעת בריחתנו מלבנון. אולי לא היה מנוס מכך עקב המצב אליו נקלענו, לרבות תחילה של התפרקות צד"ל.
עִם זאת, ראינו בטלוויזיה את בריחת לוחמי צד"ל שנלחמו היטב עבורנו, לא כמו הנוצרים שעליהם הטילו ברק ושרון [ובגין] את יהבם. תור עצום של מכוניות ועליהן משפחותיהם ורכושם הדל של לוחמי צד"ל, השתרך לפני שער הכניסה לישראל אך השערים ננעלו בפני טור המכוניות, כך שבקושי הצליחו הלוחמים להציל את משפחותיהם אולם כל רכושם היה לבז לאספסוף השיעי הַמֵּרִיעַ. מדוע לא הותרה כניסת לוחמי צד"ל על רכבם לישראל? הרי ניתן היה להציב שמירה צבאית ולאסור עליהם לרדת בתוך ישראל מרכביהם עד שכל רכב ויושביו ייבדקו?
כן, ענין זה שולי לגודל הנסיגה, אך זו תמונה הנחרתת בזכרון ומשקפת את כל המצב - כמו הילדה הויטנאמית הרצה עירומה וגבה נשרף מנפלם; המסוק האחרון מסייגון; כמו המסוקים המושלכים מנושאת המטוסים הַיַּמָּה, או תמונות הנתלים מבחוץ במטוסים הממריאים מקאבול ונופלים מהם אל מותם. מסתבר ש"סַדָּנָא דְאַרְעָא חַד הוּא", הסדן שעליו אנו ניצבים, כלומר הקרקע היא אחידה ובני אדם מתנהגים באותו אופן בכל מקום (בבא קמא יב:).
ולעניין הגרעין האירני אשר שליחי ממשלתו מתמקמים והולכים סביבנו בלבנון, סוריה עירק ועזה - הזהרו מאלו שמבטיחים שתהא לנו אפשרות "להחזיר מכה", או "מכה שניה". בין בטיל קרקע-קרקע, על-ידי הפצצה של חיל האויר או בשילוח טיל ופצצה מתאימה מצוללת. אם חלילה נותקף אטומית חושש אני כי כבר לא יעניין אותנו אם התוקף יותקף ויושמד גם הוא, כדברי המשורר ביאליק ב"על השחיטה": "אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ - יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד! וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;.." די לנו בשואה אחת. יש למנוע מאויב מוצהר ומצהיר שבדעתו להשמידנו כדי להצדיק את השמדתו הוא במכה מקדימה, מכת מֶנַע. פשוט: "הקם להורגך השכם להרגו!" אם יכלו כל הקיצים ולא נזכה לראות מהפכה שתחליף באירן את השלטון בטרם יתחמש זה בפצצת-גרעין, נאלץ "להשכים", בין עִם ארה"ב ובין בלעדיה.