יש לברך את הקואליציה, וחשובה ממנה - המדינה, על קבלת החוק להגבלת כהונה של ראש ממשלה לשמונה שנים. המתנגדים העלו שלל טענות, כמו העדר הגבלה על ראשי ערים ורשויות מקומיות אחרות, זו בכל הכבוד, טענת סרק - לא הרי אדם הממונה על עיר, אפילו גדולה, כהרי ראש ממשלה שלא רק מנהל מסגרת גדולה בהרבה אלא גם מכריע [אמנם לא לבדו] בשאלות הרות גורל כמו מלחמה ושלום, ביטחון חוץ וביטחון פנים, אחראי למשק הכלכלי ולמינויי בכירים בכל התפקידים במדינה, ומייצג את המדינה כלפי חוץ. לא נזכיר כי גם כי אי-אלו ראשי רשויות מקומיות הסתבכו כי התפקיד היה מפתה מדי או ש"היה גדול עליהם".
עוד טענו כי לציבור הזכות לבחור ולקבוע מי ינהיגו. זו טענה כבדת משקל אך הסכנה היא שממשל ארוך מדי משחית, ואפילו עלול להביא לשלטון יחיד ורודנות. לעניין שלנו, כאן בישראל של שנת 2021, הנה מרביתם של הטוענים "העם יכריע" אינם מוכנים לקבל את הכרעת העם בבחירות האחרונות. בערי יוון העתיקות אכן "העם", כלומר רק ראשי משפחות בוגרים, נושאי נשק [לא נשים או עבדים וצעירים] הצביעו בדמוקרטיה "ישירה", בפורום המתאים, כיום, פרט למשאלי-עם בנושאים שמשנים מהות וסדרי בראשית, כמו החלטת אירלנד וסקוטלנד על עצמאות מבריטניה, ניסיונות הבאסקים והקטלונים לפרוש מספרד, ובהחלטה על "הברקזיט" - פרישת אנגליה מן השוק אירופי המשותף. כאשר מדובר במיליוני אזרחים אין מקום למשאלי עם - אנו חיים בדמוקרטיה של "שלטון על-ידי נציגים" שנבחרים ומייצגים את ציבור שולחיהם. אצלנו המפלגות מנהלות מו"מ להקמת קואליציה או אופוזיציה, לפי העניין. גם הליכוד לא היה מעולם בשלטון לבדו, אלא בקואליציות עם מפלגות אחרות. העם אומר דברו בהצבעה בבחירות לכנסת, לא במהומות, בהתפרעויות, בהפגנות ברחובות ובכנסת, ולא במשאלי עם. ובכן - בבחירות האחרונות, כן בקלפי, זכו מתחרים אחרים, ולא בנימין נתניהו.
רה"מ בישראל צובר בידיו כוח וסמכות עצומים, והנה ידידתנו הדמוקרטית הגדולה, ארה"ב, קבעה בחוקתה, אחרי מות תיאודור [טדי] רוזבלט, שהיה מגדולי הנשיאים שקמו לארה"ב, על הגבלת כהונת נשיא לשתי קדנציות, והם ידעו מדוע. ושם חילופי נשיא הם זעזוע של ממש. כל עובדי הממשל מגישים התפטרותם עד שהנשיא יאייש את התפקידים הבכירים ביותר. שם אין "סִיוִויל סרוויס" - משרתי ציבור - דהיינו פקידות קבועה כפי שיש בישראל מדרג סמנכ"ל ומטה.
אם אין צורך בהגבלת כהונה - מדוע זה נקצבה כהונת נשיא המדינה לקדנציה יחידה?
בצה"ל, ואולי בצורה מוגזמת, קצינים בכירים עוברים מדי שנתיים-שלוש לתפקיד אחר. המעבר, בצד הקידום, מאפשר לבחון כל חַיָּיל וכל מדיניות בְּעַיּין חדשה. הקידום וגם מועד הפרישה מצה"ל, בגיל צעיר יחסית, מאפשר לקצונה הצעירה להתפתח, להתקדם ומתוכה עולים הקצינים הבכירים החדשים לאחר שנמצאו ראויים ונבחנו בתפקידיהם הקודמים. גם כהונת הרמטכ"ל קצובה ומעטים המקרים בה הוארכה בשנה. בזמנו, במדינות כמו גרמניה, איטליה. ספרד ופורטוגל לא הייתה הגבלת כהונה וחיש אבדה הדמוקרטיה. המנהיגים החזיקו בשלטון עד תום תום חייהם.
עצי האורן והאשל, לדוגמה, הם עצים נהדרים, אך הם מונעים צמיחת כל צמח אחר תחתם, פרט לפטריות טפילות. הנה בישראל צמח מנהיג דגול לדעת חסידיו. האם גדל לצידו מנהיג שיחליפו בבוא הזמן? התוכל להצביע על מחליף ראוי? ראינו שכל פוליטיקאי שצמח גבוה מדי סולק מהגינה. במפלגת אותו מנהיג, נותרו כמעט רק עשבים בגובה דשא ופטריות שלא סיכנו את המנהיג. אגב, עד איזה גיל צריך מנהיג להנהיג? ידוע כי בסוף כהונתו של הנשיא הדגול רונלד ריגן, שהיה דמנטי בזקנתו, כבר לא הוא ניהל את ארה"ב אלא רעייתו הנבונה, אלא שהיא מעולם לא נבחרה להנהגה.
האם ביבי ואנשיו אינם מבינים שגם נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ הגבילו בחוק החדש את שנות מנהיגותם ככל שיצליחו לשוב וּלְהִבָּחֵר?
אנו עוסקים בהגבלת כהונה של פוליטיקאים והנה אנו בשלהי כהונתו של אלוף מיל. ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה. אדם הגון וראוי לתפקידו הרם. אולם גם כהונתו מצביעה על הכורח להגבלת כהונה בתפקידים רמים, ולא רק של פוליטיקאים. כהונתו של היועץ המשפטי, ככהונתם של נשיא המדינה ומבקר המדינה ועוד מספר כהונות ומשרות בכירות, היא לתקופה קצובה וכך ראוי. גם שופטים כהונתם מוגבלת בדרך אחרת: גיל. בעוד שבארה"ב מינוי שופט פדרלי הוא לכל החיים, ותהא כשירותו לעת זקנה אשר תהא, הנה בישראל כהונת שופט מסתיימת עם הגיעו לגיל שבעים, ויהא צלול וכשיר ככל שיהיה, הגם שלמעוניינים בכך נמצאות שלל כהונות נכבדות אחרות, כמו מבקר המדינה, יו"ר מועצת העיתונות, מרצה באוניברסיטה או כיו"ר של ועדות חקירה לסוגיהן.
לאור פעולותיו האחרונות של ד"ר מנדלבליט עולה השאלה אם אין זה ראוי שבתחומים מסוימים תהא מגבלה כלשהי על סמכויות היועה"מ בשנה האחרונה לכהונתו. אפשר וזו תכונה אנושית מקובלת כאשר בכיר לקראת סוף כהונתו רוצה "להשאיר את שולחנו נקי". ואולי זו גישה פסולה. אכן ניקוי שולחן עשוי להיות חיובי בכדי למנוע עומס כבד על מחליפו ולקשור את ידיו בכל אשר קודמו לא סיים. גם כל הידע שצבר הפורש בחומר שבתיקים אשר נותרו "פתוחים" לא ניתן להיות מועבר במלואו לבא אחריו. מצד שני אסור ש"ניקוי השולחן" יֵרָאֶה כמכירה פומבית, ואולי נכון יותר כ"מכירת מוסך" [גָּרָאז' סֵייל] כאשר המוכר חפץ להפטר כמעט בכל מחיר מחפצים וטובין שהפכו לו למיותרים, כמו מחמת מעברו לדיור מוגן, מכירת ביתו או מעברו למדינה אחרת.
סיום התיקים הכמעט סיטונאי ב"עסקות טיעון" נראה לכאורה כמין מכירה כזו. הנה הסתיים כך לכאורה תיקו של ח"כ חיים כץ, עסקות הטיעון המוזרות עם אריה דרעי ועם יעקב ליצמן, והעסקה עם נתניהו שעודה על הפרק. האם אדם שכיהן בתפקידים כה בכירים כדרעי שעבר עבירה שניה שרבים וטובים ריצו בגין דומות לה תקופות ארוכות בכלא, ראוי שיסיים תיק במחיקת אישומים ומבלי שיוקע בו קלון? האם כה חשוב היה למנדלבליט שלא לחסום דרכו של דרעי שוב לכנסת ואף לממשלה? ליצמן למעשה נפטר מאישומיו החמורים כמעט בלא כלום.
גם זריזות היועץ לפטור את בנימין נתניהו מכל אחריות או מעורבות בעסקות הצוללות וספינות השטח, לפני בדיקה או חקירה הייתה תמוהה מאד. ד"ר מנדלבליט הינו אדם הגון ומכובד, משפטן מובהק, לוחם בשחיתות, אשר העז להעמיד לדין ראשי ממשלה. חבל שכך נראה סיום כהונתו.
